ראיתי אותו כשנכנסתי לכיתה, ז"א לא ממש נכנסתי כי קלטתי
אותו...
אני ותומר כבר היינו בדרך הביתה, רק שאז נזכרתי ששכחתי את
התיקייה שלי, זאתי שהבאתי בה היום את החומר להרצאה
בגיאוגרפיה...היה שם עוד משהו שרציתי לקחת כי לא חשבתי שהמורה
תאהב את זה...
הסתכלתי עליו דרך החריץ של הדלת. איש מבוגר, בן ארבעים
ככה...יושב בשולחן השני בשורה השלישית, מסתכל על הלוח ומחייך
לעצמו. היה לו מבט מוזר כזה...מין מבט עייף כזה בשילוב עם מבט
צעיר של תלמיד, מבט שממש משתלב עם הסיטואציה הזאת שלו, כמי
שיושב שם, בשולחן של החברים שלי.
הוא הסתכל הרבה זמן על הלוח...ואז הוא גם הסתובב לצדדים, ממש
כאילו היו אנשים שמעבירים פתקים או סתם מפריעים לשיעור. היה לו
מבט שובב כזה, הוא ממש נראה כמו מי שנהנה מהמצב. ואני עמדתי שם
בחוץ, מציץ בחריץ הדלת ומנסה להבין את אותה סיטואציה. חשבתי
לעצמי שאולי הוא יושב שם ומחכה שמירי תבוא כי הוא בטח בקטע
איתה. מה, זה הגיוני לא? מירי,המחנכת שלנו,  ממש כוסית, מצחיקה
כזאת תמיד מספרת לנו כמה טוב שיש מחשבים עכשיו ועוד כל מיני
שטויות על הטכנולוגיה. בדר"כ כל הבנים מפריעים לה רק בשביל
שתשאיר אותם בסוף השיעור לדבר אתה. כל כך שקעתי
במחשבות...כשהרמתי את מבטי שוב המבט העייף-תלמיד של אותו אדם
היה ממוקד ישירות בי!
נרתעתי לרגע, אבל הוא חייך אלי ואמר "בוא תיכנס...מה המצב?",
אני הייתי בהלם, הדיבור שלו...הוא נשמע ממש כמו חברים שלי
מהכיתה. אני לא ממש יודע למה נכנסתי לכיתה...אולי כי היה לו
חיוך ידידותי כזה והוא נראה לי אחד נורמלי ואולי בגלל שידעתי
ששולה המנקה מנקה עכשיו  ונמצאת שתי כיתות מפה...ככה שההזדמנות
היחידה שלי לקחת את התיקיה מהכיתה זה-עכשיו.
"אני אלעד, איך קוראים לך?" הוא שאל, "בני" עניתי לו הוא סימן
לי לבוא לשבת איתו והתיישבתי בשולחן לידו. "אתה בטח חושב מה
אני עושה כאן אה?, איש מבוגר יושב בכיתה שלך, זאת הכיתה שלך
נכון?" התעניין אלעד, "כן...אתה..אתה נראה נהנה מזה, למה?"
הייתי חייב לדעת,
הוא חייך "אני יודע שזה נשמע מעצבן ובטח כולם אומרים לכם, אבל
כשעוזבים את המקום מתחילים לאהוב אותו...קח לדוגמא אותך, באיזה
בית ספר יסודי למדת?" הבנתי את הפואנטה שלו וכשחשבתי על זה,
באמת היו ימים שדיי התגעגעתי לחצר של הבית ספר ולשיעורים הקלים
ואפילו לזה שהיינו קצת, איזה שישים איש, לעומת המאתיים של
החטיבה. "אתה רואה?" הוא אמר כשקלט אותי מחייך קצת. "אז במה
נזכרת?" שאלתי, הוא חייך למראה המבט הסקרן שלי וענה בשאלה "במה
אתה חושב שנזכרתי?", "לא יודע" מלמלתי לו. לא רציתי לספר לו כל
מיני השערות...לא חסר לי פדיחות גם ככה.
"נו יאללה, בטוח חשבת על משהו.." הוא עודד אותי לדבר. "לא
תגיד אתה ואני אגיד אם זה מה שחשבתי...."- "אוקי", אלעד הסכים
למו"מ הזה. "כשהייתי בגילך ולמדתי בחטיבה למדנו כאן, כל השלוש
שנים. ואני ישבתי בשולחן הזה, ובשולחן ההוא.."הוא הצביע על
השולחן הקדמי, "ישבה תלמידה אחת שהייתי ממש דלוק עליה...רק שאז
הייתי טיפש וביישן, חיכיתי שהיא תעשה משהו, וחיכיתי וחיכיתי
שלוש שנים ואז ההורים שלה טסו לשליחות לאמריקה ולקחו אותה. לא
שמעתי ממנה עד לפני חודשיים, היא שלחה לי אי מייל...מסתבר שרק
עכשיו היא גילתה את פלאי האינטרנט והיא בקשר עכשיו עם הרבה
חבר'ה ישנים..." הוא חייך "אז אתה פה בשביל להיזכר בכם
כילדים?" סיכמתי את הסיפור, "לא ממש" הוא קטע אותי... "אני כאן
כי יש לי דייט עם מירי...והדייט הוא כאן..." הוא חייך חיוך
שובב כזה... "מירי??? מירי המחכנת?" גלי הקנאה הציפו אותי,
"בדיוק!" הוא חייך..."אתה בא לכאן להיזכר בילדה ההיא ואחרי זה
נפגש עם מירי??" מצאתי את עצמי תוקף את המוסר של אלעד ומגונן
על ילדה, שבטח עכשיו היא אמא שמנה בת אלף שבכלל לא זוכרת את
החטיבה בעברה הרחוק...
"בני..."חייך אלי אלעד "מירי היא אותה ילדה....מירי ישבה
שם...ואנחנו נפגשים כאן בגלל הנוסטלגיה...", רק אחרי ההסבר הזה
הבנתי כמה טעיתי בקטע של ה"אמא שמנה בת אלף והכל..." רציתי
לספר לאלעד על כמה כיף לו ואיך עכשיו, כשאני אספר לכל החברים
שלי, הוא יצא גבר וכולם יקנאו בו, אבל לא הספקתי..."הילדה
והמורה" נכנסה לכיתה. מירי כמו שבחיים לא ראיתי אותה...לחוצה
קצת עם איפור ובגדים כאלה יפים, לא של מורה.... "אני רואה,
אלעד, שמצאת לך חבר חדש?" היא חייכה....הטאקט שלי סימן לי ברגע
זה לקחת את הרגליים ולעוף משם...קמתי מהכיסא והתחלתי ללכת
לכיוון הדלת...כשיצאתי מהחטיבה בדרך לתומר, החלטתי שאני הולך
הביתה. ממש ריצית לספר את זה, אבל ידעתי שתומר לא יבין
אותי...מה אני שמח שלמירי יש דייט....ואיזה מוזרה היא שהיא
יוצאת לדייטים בחטיבה...
חשבתי לעצמי שאם אני אוהב מישהי אני לא אחכה שלוש שנים שהיא
תתחיל איתי, אלא אתחיל איתה בעצמי...ואז נזכרתי שכבר עשיתי את
זה לפני שפגשתי את אלעד....הרי הייתי מספיק אמיץ להשאיר למירי
מכתב אהבה בתיקייה של ההרצאה..........שיט!!!!!!!!  מרוב כל
הדיבורים האלה על מירי שכחתי את התיקייה....!!!!!!"