הייתה נערה, ודודה מכר אותה,
כתב מר איביס בכתב ידו המושלם,התם.
      זה הסיפור. השאר הם רק פרטים.
ישנם תיאורים, אשר אם נפתח אליהם את ליבנו,יחתכו אותנו עמוק
מדי.
הנה - כאן ישנו אדם טוב, טוב על פי מושגיו ומושגי חבריו.
הוא נאמן לאישתו, הוא מעריץ את ילדיו ומרעיף עליהם
שפע תשומת לב, אכפת לו מארצו, הוא מבצע את עבודתו בדקדקנות
כמיטב יכולתו.
ביעילות ובחביבות הוא משמיד יהודים.
הוא מעריך את המוסיקה המתנגנת ברקע כדי להרגיעם.
הוא מציע ליהודים לא לשכוח את מספריהם כאשר הם נכנסים למקלחות.

אנשים רבים, הוא אומר להם,שוכחים את מספריהם ולוקחים את הבגדים
הלא נכונים בצאתם מן המקלחות.
זה מרגיע את היהודים. יהיו חיים, הם מבטיחים לעצמם,
אחרי המקלחות.
האיש שלנו מפקח על פרטי העברת הגופות למשרפות ; ואם יש משהו
שגורם לו להרגיש רע, זו העובדה שהוא עדיין מניח לחיסולם של
שרצים להשפיע עליו. אילו היה אדם טוב באמת ובתמים, הוא יודע,
לא היה חש דבר מלבד אושר בעת שהארץ מתנקה ממזיקיה.
הייתה נערה, ודודה מכר אותה. שמגדירים את זה כך, זה נראה
פשוט כל כך.

אף אדם, הכריז ג'ון דו, אינו אי, והוא טעה. אילולא היינו
איים,היינו אובדים, טובעים זה באסונו של זה. אנחנו מבודדים
(isolated,is-land -מילה שפירושה המילולי הוא נעשים לאי)
מאסונם של אחרים על ידי טבע האי שלנו ועל ידי צורתם ודמותם
הנשנית של הסיפורים. הצורה אינה משתנה.
היה אדם שנולד, חי, ובדרך זו או אחרת מת. הנה, תוכלו למלא את
הפרטים מניסיונכם. בלתי מקורי ככל סיפור אחר, ייחודי ככל חיים
אחרים.
חיים הם פתיתי שלג, יוצרים תבניות שראינו לפני כן, דומים זה
לזה כפולים בקדרה (האם הסתכלתם אי פעם בפולים בקדרה? אין סיכוי
שתחשבו את האחד לאחר אחרי בחינה מדוקדקת של דקה ),
אבל עדיין ייחודיים.
     ללא פרטים אנו רואים רק מספרים. 1,000 מתים, 100 אלף
מתים, "מספר הקורבנות עלול להגיע למליון". עם סיפורים פרטיים
הסטטיסטיקות הופכות לאנשים ; אבל אפילו זה שקר, שכן אנשים
ממשיכים לסבול. המספרים כשלעצמם הם מקהי חושים וחסרי כל
חשיבות.
הביטו, ראו את בטנו הנפוחה של הילד, את הזבובים השורצים בקצות
עיניו, את גפיו השלדיים ; האם ייקל עליכם לדעת את שמו, את
גילו, את חלומותיו, את פחדיו? לראות אותו מבפנים?
ואם כן, האם איננו חוטאים לאחותו, השוכבת באבק הצורב לצידו,
קריקטורה מעוותת ונפוחה של ילדה אנושית? והנה, אם אנו חשים
במצוקתם, האם הם חשובים לנו מ- 1,000 ילדים אחרים שבהם נגע
הרעב הזה, 1,000 חיים צעירים אחרים שבקרוב יהפכו למזונם של
צאצאי הזבובים הרבים והשורצים?
אנחנו מותחים את הקווים שלנו סביב רגעי הכאב האלו ונשארים
באיים שלנו, והם אינם יכולים לפגוע בנו.
הם מכוסים בשכבה חלקה, בטוחה ומבריקה המניחה להם להחליק, מעשה
פנינים, מעל נשמותינו ללא כאב אמיתי.
    הבדיון מתיר לנו להחליק אל תוך הראשים האחרים האלו,
המקומות האחרים האלה, ולהביט מתוך עיניים אחרות.
ובסיפור  אנחנו עוצרים לפני שאנו מתים, או שאנחנו מתים דרך
אחרים ללא פגע, ובעולם שמעבר לסיפור אנו הופכים את הדף או
סוגרים את הספר ושבים לחיינו.
     חיים, כמו שכל חיים אחרים, אינם דומים לשום חיים אחרים.
     והאמת הפשוטה היא זו: הייתה נערה, ודודה מכר אותה.