ורק אישה אחת שואלת אותי... "השיער שלך אמיתי?"
מקלחת, הידיים מחבקות את הבטן והשיער החייתי של הצהריים
נח בעייפות על החזה, טיפות טיפות זולגות לי על אצבעות
הרגליים ופרפר אחד על מראה מלאה אדים מסמל לי כמה
אפור העולם וכמה עצוב.
מה שקרה בעצם זה שקיבלתי את המחזור יומיים מאוחר מידי
והפנטזיות שלי לגבי האיש ההוא מעולם לא הגיעו למימוש
והנשימות שלו כל-כך נעימות לי על העורף.
ואני רק חושבת על לכתוב הכל כדי שאני לא אשכח
אבל בעצם זה טיפשי כי מילים מעולם לא עזרו לי לזכור.
ונר ורוד, ומיקס, וכובע ליצן
ליד שלי יש הד על הדף, צלילים שקטים.
ואני חולמת עליך לפעמים, כשאין לך פרצוף
כשלא מדובר באצבעות גזורות ונשים שלא מבינות את
היצר ההרסני שלי מספיק טוב בשביל ישועה.
מתברברת... אתה ואני, בלי זהות, רק לי.
ערומים ואתה מחבק אותי מאחורה, מנשק לי את הצוואר
מסיט תלתל שנפל לי על המצח.
וזה מותר כי זה עושה לי טוב בכל חלק בגוף, כי אני
רוצה להרגיש טהורה גם בלי מים רותחים.
להרגיש את הכתפיים שלך, אצבע על החזה ולנשום את החיוך שלך,
לטעום אותו ולדעת שהוא שלי.
להרים את זוויות הכובע המשובץ ולראות את העיניים שלך
אומרות לי שזה לא סתמי כמו שאני חושבת
שמגיע לי לרצות יותר כי מגיע לי יותר.
שאתם לא כאלה שקרנים, שמגע ידייך על העור שלי נועד
לעשות הכל...
מלבד להכאיב לי.
חסר זהות.
16.3.03 |