ליסה רז / בלכתו |
משא ימים עמס בתרמילו
ועם שחר פתח אשנב
להעיר קריאת הגבר
על בהונות השקט התהלך
לשמר שנתנו
כנפיו פרש כטלית
לשמר נפשותינו
אבי,
עם שקיעת החמה
שב,על כתפיו עמל יומו
אך פניו הבהיקו
במאור חיוכו
אבי,
את מנורת הנפט הקטנה
מילא בדלק אהבה
ואורו הגדול
גם בלכתו
לא כבה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|