כשהגעתי לצעקניה של ברוך היה תור ארוך של אנשים, כבר לא יכולתי
לחכות לתור שלי הייתי חייב את המנה שלי הרגשתי שאני עומד
להתמוטט, כל התור היה מלא באנשים כמוני שהיו צריכים את מנת
הצעקות שלהם, את חלקם הכרתי ודיברתי איתם מעט, בעיקר על ההרגשה
המגעילה הזאת  לפני שמקבלים את המנה.
סוף סוף הגיע תורי, נכנסתי פנימה ובחרתי את סוג הצעקה שאני
רוצה, היום קיבלתי משכורת מהעבודה שלי במרביצניה של שאול (אני
אישית לא מכור להרבצות זה לא עושה לי את זה כנראה זה פשוט לא
מספיק חזק בשבילי אני אישית מעדיף צעקות) אז הרשתי לי לקחת
צעקה משובחת אחת, צרחת אימים, הודעתי על כוונתי לברוך ושילמתי
לו את הכסף, הוא חייך אלי ונתן את הבקבוקון הקטן בידי עליו
היתה תווית כחולה סגולה וכתובת צרחת אימים התנוססה על גביה,
חייכתי בסיפוק ויצאתי מהחנות.
באותו לילה הייתי ממש בהיי ואפילו הסכמתי לנסות קצת קללות אבל
לא מאלה הקלות שבקושי משפיעות קללות קשות, יו זה היה שווה נראה
לי אני אתחיל לקחת גם קללות מידי פעם נראה לי סבבה.
אבל בבוקר אך בבוקר כאב לי הכל בקושי יכולתי לקום והרגשתי
סחרחורת ובחילה, ואז התחיל גם הקריז, רעדתי כולי וכאב לי כל
כך.
אחרי זה שהכל נגמר שכבתי במיטה מרוקן, אמא נכנסה לחדר בשקט
והביאה לי בגדים נקיים, ראיתי שהיא בכתה וגם ראיתי איך היא
ניסתה להסתיר את זה עם האיפור שלה, אבל עלי היא כבר לא יכולה
לעבוד, היא תמיד בוכה אחרי שאני לוקח משהו, יותר נכון אחרי זה
שאני בקריז.
אמא הביטה בי בעצב ושאלה מתי אני כבר אפסיק עם הזבל הזה.
לא עניתי לה ורק ניסיתי לחמוק ממבטה העצוב ללא הצלחה מרובה.
ניסיתי להיגמל באמת שניסית אבל אני רק עובר ליד הצעקניה של
ברוך או של יוסף ואני חייב לקנות לי איזה צעקה או צרחה טובה,
ועכשיו שזה חוקי זה עוד יותר מפתה.
למחרת הלכתי למסיבה אצל מתן בהתחלה רקדנו קצת אבל אז מתן הוציא
שלוש קופסאות של פצעים משובחים, פצעים אף פעם לא ניסיתי זה
איזה משהו חדש שרק יצא לשוק, אומרים שזה חזק באופן מיוחד,
וששום דבר אחר לא עושה לך את מה שזה עושה לך.
מתן הוציא שני פצעים מהקופסא ונתן לי אותם והמשיך לחלק לכל
השאר, לקחתי אותם, ואוו מדהים זה באמת תחושה שאי אפשר לתאר מין
התעלות כזאת, האמת שאני בקושי זוכר מה היה אני רק זוכר שרקדתי
המון ושנהניתי בטירוף, זה היה טריפ מדהים כזה אחלה דבר,באמת
נמאס לי קצת מצעקות בזמן האחרון זה כבר לא כל כך משפיע עליי
כבר מלא זמן אני מחפש משהו חזק לאלה ונראה לי שמצאתי אולי אני
אעבור לפצעים זה הרבה יותר חזק.




אני לא יכול יותר הפצעים האלה פשוט ממכרים אני לא מסוגל לעבור
יום בלעדיהם, אני רוצה להיגמל אבל אני לא מסוגל.
גם כסף כבר אין לי המחיר של הפצעים יקר מאוד וקשה לי לעמוד בו
אבל אני לא יכול בלי.
אתמול קראתי בעיתון שפצעים הורגים, שאם לוקחים יותר מאחד בשבוע
יש סיכוי למות כי התחילו להוסיף לפצעים חומר מסוכן מאוד וגילו
שהוא הורג אבל לא מוכנים להוציא אותו כי הוא מוסיף מלא טעם
וממכר אפילו יותר, לא היו יותר מידי פרטים בכתבה והכל נראה
נורא מעורפל אבל פחדתי אני לא רוצה למות באמת שלא, רק רציתי
להשתחרר קצת.
אני חייב להיגמל אבל מה אם כבר מאוחר מידי, שמישהו יציל אותי.




אני שוכב בבית חולים כבר שבוע, הרופאים אמרו שאני יכול למות
בכל רגע, לקחתי יותר מידי פצעים הם אמרו, ובפעם האחרונה גם
ערבבתי עם קצת וודקדם 80% שזה משקה משכר בטירוף ועוד כשמערבבים
אותו עם פצעים אז זה בכלל קטלני, אז עכשיו אני עומד למות, אבל
אני לא מפחד אמרתי להם את זה והם אמרו שנהרס לי המוח ושהמצב
שלי נקרא מחוק שזה אומר שאני לא מסוגל להרגיש ולחשוב כמו בן
אדם הגיוני, זה בעצם מה שעשה אותו חומר שהכניסו לפצעים הם מחקו
לך את המוח והשאיפה היחידה שלך היתה להשיג עוד פצעים, לא רציתי
שום דבר אחר, ובאמת התחננתי לרופאים שעות שאני רוצה לקחת קצת
פצעים אפילו פצעוני בגרות לא אכפת לי למרות שאין להם כמעט
השפעה, אבל הם לא הסכימו לכלום ורק הביטו בי בעיניים עצובות.
יום לפני שנפטרתי החתימו אותי על איזה טופס שלא אכפת לי שיעשו
עלי ניסוים וינסו למצוא איזשהו נוגדן לחומר הזה כדי שיוכלו
להציל אנשים במצב הזה, חתמתי כי כבר לא היה אכפת לי כלום, מחוק
מתקדם הם הגדירו אותי וזה מה שהייתי, עשיי מה שאמרו לי ולא
יכולתי לחשוב על שום דבר אחר חוץ מפצעים לא דיברתי בכלל רק
מלמלתי שאני רוצה פצעים מהר.
אחרי זה בלילה היה לי נורא קשה כל הגוף שלי רעד הרופאים אמרו
שאני גוסס ואני רק צרחתי עליהם  שיפסיקו לדבר שטויות ושיביאו
לי כבר את הפצעים שלי כי אחרת אני באמת אמות, והם רק המשיכו
לעמוד שם מסתכלים עלי נקרע בייסורים איומים מתפתל מכאב ולא עשו
כלום.
מוקדם בבוקר כבר הפסקתי לרעוד אבל גם לנשום הפסקתי, והרופאים
האלה ניתחו את הגופה שלי ועשו עלי ניסוים, ועוד ניסוים ואני
ידעתי שהם בחיים לא ימצאו נוגדן, כי זה מוחק לך את המוח לגמרה
ואי אפשר להחזיר את כל מה שנמחק, אז אתה מת כי אתה בעצם כלום
סתם גוף ריק חסר רגשות ומחשבות מין קופסא כזאת, וגם אם היו
מוצאים נוגדן ואנשים כמוני לא היו מתים הם לא היו באמת חיים הם
היו נשארים צל כזה חסר רגש ומחשבות, אם ככה אולי כבר עדיף
למות.