עוברת במהירות עצומה בין שמחה ועצב, רגע אחד מקללת את החיים
שלי אומרת כמה הם חרא וכמה הם נוראיים ורגע אחרי זה אני שוב
מאושרת צוחקת בקולי קולות ומספרת לכולם עד כמה העולם מקסים.
סטרתי לו בחוזקה על פניו ואמרתי לו שישתוק ואחרי זה רצתי אחריו
בכל הבית וחיבקתי אותו חזק ואמרתי שאני מצטערת.
את מטורפת הוא אמר ועיניו רושפות אש אבל הוא חיבק אותי חזרה
כאילו ידע כמה אני זקוקה לחיבוק הזה.
אני דוקרת ומכאיבה, שורפת את כל האנשים מסביבי ואחר כך רצה
וחובשת את הפצעים מטפלת בכוויות נותנת תרופה משקה..... אקדח.
מסתכלת לכולם בעיניים ובורחת ממבטים.
אני רוצה להיות נאמנה לעצמי ושוב בורחת מעמדותיי ונסחפת אחרי
הזרם.
נלחמת בדמעות בלי הפסקה והם אומרים לי תבכי תוציאי הכל החוצה
ואני רק רוצה לברוח למקום אחר להעלם.
מסתכלת במראה ולא רואה את עצמי רואה את מה שהם רוצים שאני
אהיה, אבל מי אני שאקבע?