כשאני חושבת עליך,
אני לא יודעת בדיוק מה אני מרגישה:
אם אלו פרפרים בבטן של אוהבים,
או פחד שלא ייווצר ביננו קשר.
התחושה היא משונה, ולא ניתנת להסבר.

בכל פעם שאני רואה אותך,
אני מתרגשת מחדש.
אני נהנית רק מלראות אותך,
למרות שאני יודעת שאתה לא שלי,
שאתה לא מייחס לי חשיבות,
אולי זה כיוון שאתה לא מכיר אותי,
או, שאולי פשוט אין לכך סיבה.

כשאני שומעת את השם שלך,
אני מיד חושבת עליך.
הפנים שלך עולות ישר בדמיוני,
ואני חושבת -
כמה חבל שמעולם לא הכירו ביננו.

נכון - שאני לא מכירה אותך,
נכון - שאתה לא מכיר אותי,
אנחנו "מכירים" אחד את השני,
רק חיצונית, ובשמות -
כל זה נכון.

אבל -
האם אי אפשר זאת לשנות?
האם לעולם לא נכיר?
האם אף פעם לא אשמע את קולך,
אומר בשפתותיך את שמי?
כשאתה מדבר - אלי??


מה הייתי נותנת בכדי לדעת תשובות לשאלות אלו..