פרק 8 - נטשה

זה קרה יום שלישי אחד, כשחזרתי מהצופים, ליד הבית ספר היסודי
שלמדתי בו פעם, ארגז, קטן יחסית ובפנים 13 גורי כלבים מעורבים
מקסימים והאמא, איזה מראה, לא יכולתי לעמוד בפיתוי ולקחתי אחד,
ליטפתי אותו, הוא היה כל כך רך. באו הבעלים שלהם והציעו לי
לקחת אותו הבית בתמורה לסכום סמלי של 100 שקלים, לא הייתי
צריכה אפילו לחשוב על זה, כלב?! אצלנו בבית?! שטויות... אמרתי
להם שלא תודה והלכתי. תומר בא, הסתכל עליהם, ואמר לי "את
לוקחת?" אז עניתי "לא נראה לי, אין סיכוי שאמא שלי תרשה" "אז
קחי, תראי לה, ואולי היא תסכים" אז לקחתי, היו שני שחורים
מדהימים, אחד זכר אחת נקבה רציתי את הזכר, שלא יהיו לנו בעיות,
"איזה מהם הוא הזכר?" שאלתי "הימני" לקחתי אותו "אני יחזור
להביא לך תשובה עוד מעט" הלכתי משם, תומר בא איתי, איזה מותק,
כמה רכות, איך הוא התכרבל אצלי בבית שחי מרוב פחד, באתי הביתה,
עדי פתחה לי את הדלת "כלב!!!!!" היא צעקה, רצה אלי תפסה אותו,
וליטפה אותו כמו משוגעת, חיבקה אותו, מיששה אותו, קראה לו
בשמות חיבה "כמה טוב לי כלב עכשיו" היא אמרה בלהט, "אמא, אפשר
לשמור אותו, בבקשה?" אמא שלי עשתה פרצוף בדיוק כמו שידעתי שהיא
תעשה ואמרה בדיוק את מה שחשבתי שתגיד "תשאלו את אבא שיחזור".
שמנו אותו על שמיכה ישנה שאמא נתנה לי, הבאנו לו חלב חם מעורבב
עם חלמון של ביצה, ככה אמרו שצריך, הוא היה כל כך מתוק, משוגע
קטן, התהלך על השמיכה ובקושי התייחס אלינו. התקשרתי לבטי "בטי,
יש לי כלב חדש" "כן, ממש" "לא, באמת יש לי כלב חדש קטן ושחור"
"טוב אמממ אני באה, עם אדר טוב?" "טוב" "ביי" ניתקה, איזה
מדהים הדבר הקטן הזה שמתהלך לי בחדר, כבר הספיק להשתין פעם
פעמיים, שמנו לו סלסלה שהוא היה אמור לישון בה, ואת השמיכה
שמנו בפנים.
אדר ובטי באו, הם השתגעו שראו אותו, גוש קטן ושחור שנושך כל
דבר.
התחלנו לחפש לו שם, "אמממ אולי נקרא לו, 'סאנשיין'" "לא!" לא
אהבתי את השם "טוב נו..." "אז... אממ... אולי 'ריינבואו'" "לא!
לא שמות באנגלית!" "תקראו לו יוסי" "יוסי?!" גיחכתי "כן יוסי,
על שם המוכר במכולת" "מצטערת כבר הבטחתי שהשם השני יהיה משה,
לתומר" "אולי סשה" אמר אדר בלחש "כן סשה זה טוב" הוסיפה בטי
"אני אוהבת" אמרה אחותי, אני לא אהבתי "סשה?! מה סשה?! אני לא
מוכנה לזה, זה הכלב שלי, אני אקרא לו איך שאני רוצה!" ולפני
שהם הספיקו לענות לי כבר יצאתי מהחדר. בסוף קראנו לו סשה,
נכנעתי אני אפילו לא זוכרת למה.
אבא הגיע, מן הסתם הוא לא הסכים, אחותי בכתה, ואני הייתי
אדישה, לא היה אכפת לי כל כך, ידעתי מראש שאבא לא יסכים ואפילו
לא העליתי בדעתי לשניה שהוא כן, כל כך הרבה שנים של תחנונים
וכל כך הרבה הסברים למה לא, חוזרים על עצמם שוב ושוב.
אחותי כל כך בכתה, לא ידעתי מה לעשות, רציתי שהיא תפסיק רציתי
שיהיה לה טוב, אז הצעתי לה שנחתום על חוזה, שבו נרשום כל מיני
זיוני שכל על כמה שנעזור בבית ושנדאג לסשה ושנשלם עליו ושנתנהג
יפה וכאלה, כמובן שלא באמת עשינו את כל זה ואני בטוחה שגם
ההורים שלי לא ציפו שנעמוד בזה, הם פשוט ראו את אחותי בוכה,
ורצו לעשות לנו טוב, והם עשו.
סשה נתגלה להיות נטשה, כן סשה היא בת! זאת הייתה בסורה מוזרה.
אבא אמר שהיא תהיה מניאקית ומכוערת שתהיה גדולה אז כדאי שנחזיר
אותה, אחותי לא רצתה, ואחים הקטנים כן רצו, אמא לא רצתה ואבא
כן, עכשיו הכל היה תלוי בי, חשבתי הרבה על זה, תמיד רציתי כלב
זאב לבן, חשבתי על זה בהתחלה, אבל זה היה כבר מאוחר מדי,
התאהבתי בה ולא היה לי לב להחזיר אותה ושישלחו אותה לצער בעלי
חיים, אז היא נשארה, הרי איך לא?