חיכיתי לרכבת אך היא איננה מגיעה
אז התחלתי לי ללכת, ברחוב, באפלה
ראיתי מסוממים זרוקים על הספסל
ושאלה אחת הטרידה את ראשי
מה עובר להם בראש?
האם למסומם יש טעם בחיים?
הרי קו האופק בנויי בין דמיון למציאות
והרי מסוממים בדמיון הם רק חיים
מסתובבים בשבילים של מחשבות
בתוך שדות של שושנים ורודות
אלה לא חיים, כי בהם אין מציאות
אין בעיות, אין מחוייבות וגם אין רגשות
אז למה המסוממים חיים?
אם קו אופקם כבר נעלם
ורק דמיון, שורר הוא בראשם...
מוקדש לילדה אחת שיום אחד נעלמה לי מהחיים... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.