אתם מכירים את הסטוצים האלה בחיים שבהם אתה מרגיש שהשמיים הם
כמו כרית שעפה לה ואפשר פשוט לתפוס ולהחזיק?
אני מרגיש את זה עכשיו (בעצם, זה היה פעם כשכתבתי את זה ביומן
וכרגע אני משחזר את זה פרט ופרט...בשבילכם...)
עברתי תקופה לא קלה, דיכאון! זה עד כדי כך  קשה להאמין הא?
עכשיו אני האויב מספר אחד של שונאי הפרנואידים!
לקחתי כדורים... כדור פה כדור שם, ככה זה כל בוקר וכל ערב,
אין ארוחות חינם באמצע.
הכדורים היו די יקרים אבל הרגשתי מין חובה, לעצמי, לעולם,
בשבילה. זה כמו אחד מהסיפורים האלה של בוקובסקי- הוא כותב שם
על דוק שהולך לעבודה כשודד מזדיין בברים של הומואים רק כדי
לממן את הדירה המזופתת שלו (סליחה על הקללות הנדושות והעילגות,
אני קצת יותר מדי מושפע מ'התפשן בשדה השיפון' לאחרונה... מה
לעשות, כל אחד צריך מודל לחיקוי, בשבילי הרגע זה התאים.)

אז אתם רוצים לשמוע סיפור מעניין הא? תתחפפו מפה מזוינים...אין
פה סיפורים מעניינים, יש רק אותי ואת הבקבוק פה ואנחנו עורכים
מסיבת תה לעליזה (תה עם וויסקי..., זה טוב, תאמינו לי...)
אז איפה הייתי, אה כן, בדיכאון. התחלתי לקחת את הכדורים
המזופתים האלה לפני שלוש שנים וחודש וארבע עשר יום בדיוק
(סליחה על האובססיביות אבל אני פשוט הייתי חייב להוסיף פרט
מעניין לסיפור הצולע שלי).
התחלתי לקחת אותם בגללה, היא כבר לא יכלה יותר, מה יכולתי
לעשות, הייתי כבר שלה ממזמן והיא...היא הייתה שלי (או שאני
הייתי שלה עוד פעם... כמו ב'יער נורווגי').
היא פשוט לא יכלה לסבול את זה, העליות והירידות- הוא קרא לזה
'מנייה דיפרסיה' (הפסיכיאטור שלי). העליות והירידות כבר היו
מעצבנים כמו טחורים בליל קיץ חם כשהכרית שלך נדבקת לפנים כל
רבע שניה.
היא איימה לעזוב ואני איימתי להפסיק להשתמש במשחת הטחורים שלי.
זה לא עבד אז התחלתי ללכת לפסיכיאטור שלי. הוא היה מאוד
מעוניין ממצבי. בן זונה! גם לוקח כסף וגם נהנה? זה לא עסק,
החיים לא אמורים להיות כל כך טובים, זה כמו וויסקי ותה (כבר
אמרתי את זה קודם).
עכשיו נעבור קצת הלאה, עברו שבועיים התחלתי להרגיש טוב. היא
חזרה אליי וזה היה פרט חשוב בהרגשה.
אהבתי איך שיכולתי בכל רגע נתון לבקש ממנה לקרוא לי את עיתון
הבוקר בזמן שאני מסתכל על תמורות התחת היפהפה שלה. כן, הייתי
סוטה, סוטה סוג א.א כזה.

החיים נראו כמעט יותר מדי טובים, כמו משחקי הכדורסל האלה של
ירושלים בהם הם מנתחים את מכבי בעשרים הפרש.... אבל תמיד יש
משהו שמשחק עם הקלפים, מישהו מזוין שיגרום לכך שחייבת להיות
תבוסה של חמישים בשבוע הבא! כמו תמיד לא?....תמיד הייתה
תבוסה...

 הרגשתי שמשהו חסר, כמו כשאתה אוכל סנדוויץ' עם נקניק מזורגג
שמזכיר לך זרג ואתה חושב לעצמך פתאום, 'לעזעזאל אתה! לא יכלה
לתרום קצת עגבנייה לשם?!! או לפחות חתיכה סמוקה של חסה?
לא... זה אף פעם לא חסה...

ראיתי מודעה כשעליתי לשירותים אצל ציפורי, סתם הסתכלתי כדי
להעביר ת'זמן, זה היה יכול להיות באותה מידה מדור הנדל"ן או
הזונות הנהדרות האלה שכותבות משפטים מגרים בעיתון....
במקרה הייתה שם מודעה על ניסוי מדעי שיפורסם בהמשך לציבור, מין
ניסוי ארוך טווח יחסית (שנה שנתיים) עם המון בונוסים
וג'ובות....חשבתי לעצמי פאק רני! אתה יכול להיות עשיר בן זונה
מפונק רק מלפתור מבוכים כל היום ולהתחרות עם עכבר מי יותר טוב
בשח! זה יכול להיות ממש מהנה!... שח!!!
גזרתי ת'מודעה עם הידיים אבל בזהירות (לא נזהרתי ככה מכיתה ב'
בשיעור תורה כשהיינו צריכים להתאים את אדם לחווה העירומה...)
הרגשתי כאילו הכל מתחבר והתערבב לתוך תמיסה מושלמת, כמו פסטה
בולונז ולימונדה קרה ונוטפת כשברקע שומעים לואי ארמסטרונג שר
עם אלפיס ג'רלד כשהאשה שלך יושבת ומדליקה סיגריה...גייל קוראים
לה....

חיכיתי שבוע. רציתי לראות מה נסגר בסוף איתי... אם זה מתבטל
בכלל או אם אני מתבטל...הכל היה מושלם, התקשרתי חמש פעמים חמש
ועוד שתיים שתיים (כמו מספרי הביטוח הקליטים האלה בפרסומת של
הרדיו). ענתה לי בלונדינית עם שיער ארוך עד אחרי השדיים
הגדולים שלה בקול נוטף 'אני רוצה אותך עכשיו!!' (ידעתי....פשוט
לפי הקול... כשיודעים, איכשהו ציפור קטנה לוחשת לך משהו...).
עניתי במין טון של 'אחר כך בובה, אחר כך אני אדפוק לך ת'צורה
ארבע פעמים ועוד יישב ויאונן לי עד שיישברו שתי הביצים
במקרר...'. בינתיים אני צריך את....שירלי?'
'מי?'
'....שירלי'
'זאת אני יא שמוק רני!'
'מי? שירלי? שירלי ה. קורן? זאת את? מה את עושה באוניברסיטת
ת"א'
'לא חשבת שאסיים תיכון אפילו הא? אני סתם עוד בימבו שאתה דופק
ארבע פעמים ואחרי זה מאונן עליי עד שהביצים נשברות במקרר הא?
אז חכה רני, אני כאן, ואתה מאחר....'
'לאן? עדיין לא התקבלתי...'
'זה לא היה ברור מספיק??!! אידיוט! איזה עוד שרלי ה. קורן אתה
מכיר באזור ת"א יא חתיכת אימפוטנט וונה בי שכמוך!... שמונה
שנים אני לא שומעת צלצול! אפילו לא הודעה שאתה גומר איתי או
משהו! כל הזמן ישנה רבע ערה ומחכה לטוני שיתקשר'
'טוני? מה הקשר בכל הזבל הזה לטוני?'
אה...רני, סליחה, אני קצת מסובבת היום'
טוב, אז מתי לבוא? עכשיו? ברגע זה? עדיין לא סיימתי את האווז
בלחם היבש שגייל המזויינת הכינה...עכשיו עכשיו??' 'טוב אני
מגיע'....
'ושירל, תשאירי קצת דונאטס הא? גם לשפנים מותר לאכול משהו חוץ
מגזר....'


שבועיים אחרי זה אני כבר בתחילתו של התהליך, דפקתי לשירלי את
הצורה ארבע פעמים ולא אוננתי לה על הפרצוף עד שהביצים יישברו,
זה יותר מדי מחויבות לשפן נסיונות.... אה, שכחתי להסביר מה
עשיתי, הם שיחקו איתי במין משחק מוחות, אמרו לי שהם הולכים
להפחיד אותי ברגע לא צפוי וממש להטריף לי את השכל עד שאני אצעק
כמו בחלומות הפרועים שלי כשאני מגלה שבמבי האם היא סתם תחפשות
מזוייפת בהצגה של הבימה לילדים בתשע בבוקר ביום שבת...זונות
כולם!
כל הניסוי היה כדי לראות כמה אדם זוכר מרגעי לחץ (כמו כמה הוא
יכול לזכור מאונס או משוד בנק..).

כמובן שלא פחדתי יא אדיוטים!, אני מלך השץ, הזן של אומנות
האופנוע... אפילו סימבה לידי פחדן כמו כלב אחרי שצועקים עליו
"יא חתיכת סמרטוט מלוכלך!! עוף לי מהעיניים!" נותנים לו בין
הרגלים עד שהוא בורח כמו טיל פחד...

הם הצליחו (המדענים המזוינים)...עברו שבועיים ואני שונא את
החיים שלי. אני שונא את החיים שלי ושירלי יושבת שיכורה מרוב
הנאה על כך שהיא גרמה לי להיות האויב מספר אחת של שונאי
הפרנואידים. לעזעזאל!! למה הייתי צריך לאכול בכלל עוגה אחת
נוספת? לעזעזאל גייל! למה לא שיכנעת לי ת'צורה?
מספיק לבכות כמו כלב שבעטו לו בין הרגליים!

מיום ליום אני שונא את עצמי יותר...אני חושב על החיים, מה אני
אעשה, איך אני אסיים את הסיפור המוטרף הזה של רדיפות והפחדות.
לפעמים נדמה לי שאני כמו עכבר מעבדה, אני בתוך הכלוב אוכל לי
את הגבינה והחרא של עצמי כשפתאום אני רואה איזה חתיכת בשר (יד
של אדם אם לא הבנתם ת'מטאפורה) מתקרבת אליי, חתיכה שמנה
במיוחד, פותחת איזה משהו כמו חללית כזו שנפתחת במשחקי לגו
מטופשים של כיתה א' או גן חובה (תלוי כמה חסר חיים אתה). אני
לא יודע, אני מנסה לברוח מהחללית אבל היא תמיד שם, תמיד מקדימה
אותי בחצי מטר, וחצי מטר אתם יודעים, בשביל עכבר מעבדה זה הכל,
זה החיים...חצי מטר.
היא תופסת אותי (בזמן שהיא משמיעה קולות של חללית חיצונים).
אין לי מה לעשות חוץ מלנופף לגושי החרא שלי ולחשוב מה עשיתי
הפעם, האם לא התפללתי מספיק השנה? לא שילמתי את חובותיי לחברה?
בגדתי בחברים, לא כיבדתי את הורי למרות שהם מתים? אני לא יודע,
יש דברים שפשוט לא יודעים כשתופסים אותך מהבטן ואתה מנופף שלום
לחרא של עצמך.

אני יושב הרבה עם קפה ביד. אל תחשבו שזה ה"אני הטיפוסי", זה
לא. זה פשוט מי שהפכתי להיות, מכונה...מכונה שדרוכה להמשיך
בחייה הלא נורמליים, מכונה שרוצה להמשיך להתקיים ללא פחד
שינתקו אותה מהשקע, מכונה, סה"כ מכונה מזויינת.

הם מחכים לי, הם דופקים עכשיו בדלת במין גישה כזאת של גנגסטרים
(אני לא משקר! הם באמת פה!! טוב אל תאמינו, זונות שבשקם!!).
הם יודעים שהם ניצחו במלחמה, אני יודע שהפסדתי. הפסדתי הכל,
את גייל, את החיים, את העבודה, את הימים שבהם יכולתי לדפוק
בחורות ארבע פעמים ולשבת ולאונן להם על הפנים עד שהביצים של
המקרר נשברות. חבל, נכון? כמו ילד מוכשר שהדרדר לסמים ולשתייה,
כמו בחורה יפה שלא התגברה על האהבה הראשונה שלה, כמו נמלה שלא
התגברה על הכווץ' הראשון שעשו לה ומוותרת על החיים, חבל לא?

אני עכשיו כותב לכם על החיים העלובים שלי פה. אני מקבל שלוש
ארוחות עיקריות ביום. יום רביעי הוא האהוב עליי, ויום שבת הוא
השנוא ביותר. ביום רביעי אוכלים מטוגנים. הכל מהמבורגר על מחבת
ועד נקניקיות ועוף מטוגן ובצד הולך גם צ'יפס, גם חצילים, גם
קישואים מטוגנים, הכל הולך בימי רביעי.
ג'יימס (קוראים לו גלעד, אבל אתם יודעים כל שם שנשמע קצת
ישראלי scares the shit out of me) חבר שלי, היחיד שמאמין לי,
ניסה פעם לבדוק איך זה לטגן את הזרג הגדול שלו, הוא רץ
בפתאומיות כמו צ'יטה שרודפת אחרי עכבר על בשדה של כוכבים הישר
אל המחבת וטיגן אותו חזק, חזק. חבל, הוא לעולם לא ייהנה יותר
מארבע פעמים ואוננות על הפנים של טינה. כמו שאמרתי....הכל הולך
בימי רביעי.
יום שבת הוא השנוא עליי, למה? אני לא יספר לכם, זה קשור לגייל,
היא באה לבקר אותי ורואה איזה צמח חסר מים הפכתי להיות, איך
הזין שלי הפך להיות נחש בן שבעים שלא עומד לו יותר... לפעמים
צריך לעשות משהו בחיים, לפעמים צריך לטגן את הזין שלך חזק,
חזק. לפעמים גם צריך לשבת בצד ולחשוב על הכשרון האבוד שלך,
לפעמים צריך פשוט לחשוב על גייל.
כדי להבין את החיים, כדי להבין למה אתה יושב פה עשרים שעות
ביממה וחושב כל הזמן על השיער החום שלה המתולתל קלות, ולמה
כשסוגרים אורות פה ברחוב קספין ברחובות אתה היחיד בבנין
ה'משוגע'(במבטא פולני כזה) הזה שנשאר שם ער וחושב עליה, על
גייל, מי נתן שם כזה דפוק לבחורה כל כך מיוחדת? זה לא הוריה,
הם מתו לפני שהיא נולדה, התאבדו, חבל, נולד להם פרח נדיר, פרח
שקוראים לו גייל...הבחורה הטובה בעולם...
אז למה אני פה בלילה?.... אה, גייל...
טוב, אני אשלח לכם את המכתב מחר, כדי להרהר אם אני בכלל רוצה
לספר לכם על החיים העלובים שלי. אולי כדי לי רק להשאיר פתק:
'ג'יימס טיגן את שלו חזק, חזק...
אני אלך עכשיו, לחלום על גייל, לאונן על גייל, ולחשוב, למה
לעזעזאל אני היחיד שנשאר ער, אין לאף אחד במקום המזורגג הזה
חברה שקוראים לה גייל? פאק!

אז כרגע אני פה, מחכה להחלטת השופט המזדיין... הם באמת ניסו
לרצוח אותי! זה נכון! אל תאמינו לשקרים שלהם...הם רוצים
שתאמינו שזם בסה"כ היו השכנים שרצו לבדוק למה אני
צורח...שקרנים מזוייפים!!

אז נחכה...כמו תמיד. נחכה ונחשוב על גייל, ונחשוב למה אנחנו
חושבים עליה בשלוש וארבע עשרה דקות, ולמה אני מואשם ברצח שלא
עשיתי, ולמה...