אני נורא אוהבת עיניים. זה האיבר הכי חשוב לי בגוף. הן הדבר
הראשון שאני מסתכלת, או אולי אפילו רואה, בבן אדם, והן יכולות
לגבש אצלי דעה על האדם בשניה. הן יכולות לכבוש אותי, לעטוף
אותי ברכות, ללטף, להרגיע... הן יכולות להסעיר אותי, להשאיר
אותי עם פה פעור, להכנס לי לראש ולהשאר בו.
עיניים יכולות גם בלי בעיה להפחיד אותי למוות, או להטריד אותי
נורא, ובאופן אירוני אני לא מסוגלת להסתכל לאנשים בעיניים. זה
חושף אותי יותר מדיי.
זאת גם הסיבה שעיניים יפות או מיוחדות הן בדרך כלל כל מה שאני
מחפשת בבחורים.

אבל לו היו עיניים עצובות כאלה, כמו של כלבלב עזוב כזה, גם
כשהוא היה מאד שמח.
זה תמיד נראה לי מוזר קצת, ולפעמים זה היה נעלם, אבל רק לשניה,
ואז העיניים שלו היו מתכסות שוב בדוק של ערפל כזה, בעצבות.
כשהייתי נותנת לעיניים שלו להנעץ בשלי לכמה דקות, מה שהיה בלתי
אפשרי לכל אדם אחר, היה תמיד מתנגן לי בראש "By My Side" של
Inxs . לא יודעת למה.
היה לו גם חיוך מתוק כזה, שהוסיף למבטו העצוב משהו נוסף, שגרם
לעיניים שלי להעלות דמעות לפעמים.
זה היה תמיד מדהים אותי, שהוא היה מצליח לשמוע את הדמעות שלי,
כי לא היה סיכוי שהוא שם לב אליהן.

אני זוכרת, שבתקופה הטובה יותר שלנו, היינו מסתובבים עם הכלב
החמוד שלו המון, סתם מדברים ומקשקשים, וכשהיינו מגיעים בסוף
הטיול לאיזה פארק, היינו יושבים על הדשא, קצת שותים לפעמים,
וזה היה נגמר בזה שהיינו מתגלגלים מצחוק על הדשא, עד שהיה
מחשיך.
אז הוא היה מרצין, והיינו סתם יושבים שם.
כשהייתי מגחכת לעצמי, הוא היה שואל מה מצחיק אותי, הייתי עונה
לו שה"פאפי אייז" שלו מדהימות אותי, ושיפסיק להראות עצוב כל
כך. הוא איתי, שישמח.
בנקודה הזאת הוא היה ממולל את שערי בידו, ומחייך לסיבה
מיסתורית שרק הוא הבין, ואז הוא היה מרים את ראשו ונועץ עיניים
בוהות באופק.
כאן היה תורי לחייך שוב, למשמע "By My Side" שוב.

הוא הצטחק. "את בטח כל כך יפה..."