טל חן / זיעת בוקר |
הולמות בצפרירים על אפך - ועפעפייך רוטטים.
אצבעי על בטנך סוללת משעול
האין ונוס משקיעה חותמת שלמותה במיטתי?
חולות מלוחים, ענבריים, גונם לוחש
שדי הים צובטים אותי בידיהם הארוכות, הירוקות
שוב התעוררתי וזיעתי פורצת מבשרי כאש
אני מתחכך רטוב בשדייך עת את ביבשות רחוקות
צר לבי מדו קרב זה שבין עשתורת וארוס
אהבתי חלושה ורכה כשרירי זאטוטים
משעולי הגו הפכו כבישי אגרות
דמות אחר תופחת חופי חלומך - ועפעפייך רוטטים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|