ארבעה שהיו ותמיד נשארים, ארבעה אנשים ארבעה
מכורים.                                                  
שרצו לגעת באושר הגדול כל אחד בדרכו כל אחד יכול.
אחד היה המחזיק ועישן כמו קטר
יום אחד החליט להפסיק רק כדי להיות קצת יותר מאושר.
שני שהיה הלב שבפנים וכל לילה הוא בכה,
חשב שיעלה לו חיוך על הפניםאם יזכה לקצת הערכה.
שלישי שהיה הדם ותמיד הוא רק נפל,
חשב שיוכל להיות אדםאם יוריד קצת במשקל.
ואחרון שהיה חבר בודד ופחד מהגשם השוטף
רצה רק שפעם אחת מישהו ישים לו יד על הכתף.
והם הלכו ביחד כל אחד בדרכו ואף פעם לא נפרדו
למרות שכל אחד ידע בתוכו
שביום בו הם יגשימו את חלומם אחד לשני הם יותר לא יזדקקו.
וכל אחד יישאר מיותם כשאותו הם יזרקו.
והגיעה השעה והראשון חדל והפסיק לעשן כמו בעבר.
הוא לא התפלא שלאחר שנגמל כל הכאב אליו שוב חזר.
השני קיבל את כל הבמה וכבר לא היה לו זמן לעצמו
אך בדיוק כשהסתיימה המהומה הביאו מישהו במקומו.
והשלישי אכל רק אוכל קלוי ולא נגע בפרי לא שטוף,
אך כשהגיע למשקל הרצוי גילה שאין לו כבר גוף.
והרביעי בשקט הוא יושב עם אישה יפה על ברכיו,
אך בלילות הוא שם לב שאין מי שימחה את דמעותיו.      
ואני שהייתי קצת עם כולם והסתובבתי קצת בכל מקום,
יודע שבשום מקום בעולם האושר הוא לא הבן של החלום.
ואתם ששוכבים לכם עכשיו במיטה וחולמים על בית גינה ושני
עכברים,
תדעו שגם עם תהיה לכם בקתה יכול להיות שתהיו מאושרים.
כולם עדיין מחייכים- מדוע? וכל אחד בחלומו אי שם נשאר,
אבל דבר אחד לי כבר ידוע אף אחד פה לא באמת מאושר.
וכל אחד מוצא לזה סיבה וכל אחד ממציא לו פתרון,  
יש אחד שנכבל באהבה ויש אחד שמעדיף ללכת לישון.
ואתם תעשו מה שהלב מצווה ותמיד תחשבו על המחר,
ובתוך תוכי אני מקווה שכל אחד מכם יהיה מאושר.
אז אם יש לכם חבר לא אדיש ומשהו שמחזיק אתכם בחיים,
ולב שאף פעם לא מפסיק להרגיש ודם שזורם ועושה אתכם חמים.
אולי מצאתם את הדרך אך זוהי רק ההתחלה,
להיות שלם ולא בערך להיות מחוץ להמולה.
היו שלום חבריי אמרתי מה שרציתי לומר.
ויום אחד רחוק אולי גם אני אהיה מאושר.