כשאנו חבוקים בלב ים,
ומבטינו תלויים באופק,
אני שואל את עצמי
האם אהבתנו היא אינסוף בן מניה,
או אינסוף רצף.
האם אנחנו חלק מאינסוף איברים בדידים בקבוצה,
שלעולם לא תושלם מנייתם.
או אולי אנחנו שני איברים, המנסים להתקרב זה לזו בלי סוף.
הלוואי שתהיה אהבתנו רצף,
ונתקרב גם במחיר הידיעה כי לעולם לא ניגע זה בזו באמת.
ורק לא הבדידות,
ואיתה הוודאות של המרחק הסופי בינינו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.