לירי נבו / סוף התיכון |
זכוכיות מתנפצות
בתוך הקיר
הסדק שלאט לאט בוקע
עד שנפרץ
והכל מתפרץ ונשפך
למטה, מסנוור באור השמש
אחרי שבעטת
אותו החוצה.
חום אימים בצהריים
השדות עוד מעט יהפכו לערים
אחרי שנה
לא יהיה
היכן ללכת לאיבוד
בפעם האחרונה
אפשר לצעוד על העפר
ולעצור
לתמונה חפוזה
של גבעה ירוקה
עטופה בגשם
מאתיים מטרים
לפני שנכנס
בחזרה הביתה,
לתוך המעיל
והזמן שהריח
כל כך טוב
בכול יום
כשבית-הספר נגמר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|