יונתן דוויד / השפתיים שלה |
אך אני לא שומע כלום
הביטו הביטו, עוד לב שבור
עוד גורל בדם חתום
אני רואה בעיניה
עוד צעד לאחור
ולבי נקרע בפנים
נפער בו חור שחור
מלאך חבלה יושב על כתפי
לוחש לי כישוף אפל
דם ממלא את כפות ידי
שרידיי לבי המתאבל
למחרת, כשכיסו את לבי בעפר
בלי געגוע, בלי דמעות
איש לא אמר קדיש
רק משלים ואגדות
על אושר, כנות, אהבה חזקה
עולם בו אין צורך לכאוב
נגיעות נרעדות, תשוקות בתוליות
ולב שרק רצה לאהוב
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|