דני בן דוד של אח שלו, קנה לי מתנה ערמה של ניירות 4A יד
שנייה. אמר זה מעניין ומרחיב ת'אופקים אמר לי תנסה אם זה לא זה
תן לנזקקים. אמרתי ננסה אולי בכל זאת יש משהו מאחורי המילים
שלו, והתחלתי קורא שטיות של אנשים אחרים שטיות של צבא ומשרדים
ממשלתיים שטיות של תלמידים בבתי ספר וסטודנטים למשפטים מכתבים
שאנשים כתבו והתחרטו מילים שאנשים חיברו ואז זרקו.
וקראתי וקראתי וקראתי ובאמת התרחבו אופקי, קראתי שירים של
מגירות וסודות של ממשלות, מסמכים של הצבא ופרשיות אהבה, קראתי
עבודות בהיסטוריה ומספר עבודות במשפטים.
והגעתי למסקנה שאני בכלל לא בעניינים. אז קניתי בעצמי שתי
ערמות של 4A משומשים וערמה אחת של 3A משומשים וסתם בשביל הכיף
שקית גריסה מלאה בניירות גרוסים.
והסתגרתי בבית מרחיב ת'אופקים. בתחילה קראתי ת'   4A אחר כך ת'
3A, ואז כשהשתעממתי התחלתי מרכיב את הגרוסים, עבודה קשה אך
מספקת שמצאתי לעצמי. יומם וליל הדבקתי פסים פסים עד שלבסוף
הרכבתי ניירות מסווגים. והרחבתי את אופקי ותמורת כסף גם את
אופק חברי.
מכרתי לכולם, לצבא את החומר שלו לשגרירות מסמכים מסכמים, לכולם
על כולם סיפרתי תמורת כסף.
לא בחלתי באמצעים שיתפתי גם כמה אנשים ועד מהרה הפכנו את זה
ל-"סטארט-אפ" מטורף, שבו אנו עבדנו מסביב לשעון קוראים ניירות
ומקטלגים אותם לפי נושאים. אנשים היו באים מכל קצוות עולם
בשעות הכי מוזרות וקונים דפים משומשים. בשלב מסוים התחלנו
להעביד 10 ילדים קטנים שיחברו ניירות גרוסים, כי לנו כבר נמאס
לראות פסים.
לא היה לי נעים מדני אז הפכנו אותו לספק של ניירות, הוא היה
מביא אותם במשאיות חומר משובח כזה אף אחד לא הצליח להשיג.
הרגשתי כמו מלך העולם, מנכ"ל חברת "A4 איי3 " הרווחנו מאות
אלפי דולרים ונראה לי שעברנו גם את המליון. אבל עם כל הכסף באו
גם אויבים רבים, הממשלה רמזה לנו בעדינות שאים נפיץ מסמכים
שנוגעים לעניינם אז בגדול פשוט נעלם מהשטח כמו שבאנו.
האוניברסיטה החרימה אותנו וכבר לא נותנים לנו למכור בקמפוס.
יותר מדי מכתבי איום. בפורום גדול שעשינו החלטנו למכור את העסק
לפני שמישהו ייזכר עד כמה נייר דליק.
היו לנו כמה הצעות טובות אבל הם רצו את דני כספק, ודני החליט
שאם כולם עוזבים אז אין לו טעם להישאר. בסוף קיבלנו הצעה מפתה
מאיש עסקים שאמר שתמורת 2 מליון דולר הוא יקנה את כל העסק. הוא
הבטיח לנו שישמור עליו כמו שהוא קטן ואיכותי, הוא גם הזכיר לנו
כל הזמן כמה שעסק כזה הוא מבטיח וטוב ובלה בלה בלה, רק כדי
שנרגיש טוב עם ההחלטה. ואנחנו רק רצינו להיפטר מהעסק וללכת
לחלום באיזה אי טרופי.
בשבוע שלפני המסירה שכרנו חברת שמירה כדי שלא ישרפו לנו את
העסק לפני שנחליף בעלות.
מכרנו את העסק ושמחנו בחלקנו, בסך הכול בשביל חצי שנה להרוויח
חצי מליון דולר כל אחד זה בכלל לא רע. עם הממשלה התפייסנו,
ולאוניברסיטה גם הלכנו לאחר שתרמנו את חלקנו לקופה. ועכשיו אני
בעלים של 4 דירות נחמדות להשכרה, וזה מכניס לי כסף קבוע ולא
רע. אני לומד באוניברסיטה מרחיב ת'אופקים מחפש גבולות חדשים.
מדי פעם אני עדיין תוהה מה קורה עם דני בן דוד של אח שלו...