מעריכה אני את כנותך
אפילו שהיא אחרה להופיע
לא רק כלפי עצמי
למרות שאני גאה בך ואני יודעת את זה מהשכל
ניתקתי אותך שמה, בלב
וניתקתי אותך לא עכשיו
ניתקתי לפני זמן די רב
אז כשעוד היינו
אבל ידעתי שלא היית איתי
ידעתי, שלא אותי את אוהבת
ידעתי ששמת לעצמך תמונה
של משהו שהוא מדהים בעייניך
מן אידיאל, והייתי לך
מישהי לכרוך אחריה
מישהי שתשימי אותה בתור הנקודה שלך
נקודת האור
אבל לא,
לא הייתי.
וידעתי גם אז.
אבל עכשיו אני חושבת, עכשיו אני שמחה
מתעוררת את מכבלי הקהות
אל כבלי המודעות, אל כבלי החיים
ואני גאה בך, ואני שמחה
וכבר לא כואב לי [כי ניתקתי כבר אז]
וטוב לי לדעת
שעכשיו את - את.
את.
מא' עד ת'.
מכאן ולתמיד.
את לא חושבת,
שהגיע הזמן?
בואי נתחיל הכל מחדש.
כמו אחרי צלילת הטהרות בים.
בואי נרגיש אחרת.
אבל לא נהיה יחדיו
כי לא צריך.
לא,
שתינו לא צריכות להיות ביחד כדי להרגיד
שטוב לנו אחת ליד השניה.
הו, אלוהים.
כמה טובה ההתפכחות.




מוקדש לכ.
אני שמחה על התפכחותך.
ומתנצלת, על אתמול.



15/3/03