"הייתי בבית לסופשבוע, לא בסוף השבוע הזה, כלומר גם בזה אבל
אני מדבר על סוף שבוע אחר, ממזמן. באותו סופשבוע שלי בבית
ראיתי סרט בוידיאו, בעצם גם בסוף שבוע הזה ראיתי סרט בוידיאו
אבל סוף השבוע הזה לא קשור עכשיו. זה סרט עם יריות ובחורה
וגיבור וכושי שעוזר לגיבור, כן זה סרט אמריקאי. ויש גם ילד
שכמעט מת אבל הגיבור מציל אותו, וגם את הבחורה."

"בקיצור, יש בסרט בדיחה, אני חושב שהכושי מספר אותה, בדיחה
שאני מכיר ממזמן. וזאת גם לא בדיחה ממש טובה, מבין? אבל אני
רואה את הכושי הזה מספר את הבדיחה, והוא נורא מצחיק הכושי הזה,
אני חושב שהוא גם מופיע באיזו סדרה קומית אמריקאית. שמעת
שהורידו את סיינפלד? כן, הציעו לו חמישה מליון לפרק. ברור דולר
אלא מה, שקלים? אבל מה הוא לא מסכים. בעצם כשאני חושב על זה
בסופשבוע הזה לא ראיתי סרט, ראיתי פרקים מוקלטים של סיינפלד."

"רגע, אבל כמה שאני מכיר את הבדיחה אני רואה את הכושי הזה מספר
אותה ואני מתפקע מצחוק, ולא רק מהפאנץ' ליין, אלא מכל הבדיחה!
וזו בדיחה ארוכה לאללה, בייחוד איך שהוא מספר אותה. ומכניס את
המילה "פאקינג" בכל משפט וזה נורא מצחיק. רק מה? בכתוביות של
התרגום בכל מקום שהיה צריך להיות "פאקינג" היה רשום מזורגג
שזאת מילה שאני בכלל לא מכיר."

"יום ראשון אני חוזר לבסיס, ובדרך אני ועוד ארבעה חבר'ה, אורי,
ניר איתי וירון הולכים לאכול במקום כזה של המבורגרים, כן נו,
מקדונלד'ס, בעצם לא מקדונלד'ס אבל דומה, בטוח משהו אמריקאי, או
שלא...היה להם איזה מבצע הנחות לחיילים. אבל מה יש להם שולחנות
רק לארבע אנשים... אז אנחנו יושבים ארבעתנו וירון יושב בשולחן
אחר, אבל לא מדברים, לא יודע למה לא, אוכלים. ופתאום - אני
נזכר בבדיחה. אז אני אומר להם 'תשמעו שמעתי אחלה בדיחה' ומספר
להם את הבדיחה, סתם ככה, ואני ממש לא יודע לספר בדיחות."

"אח שלי תמיד אמר לי לא לספר בדיחות מסרטים, וגם לא מסיינפלד
אבל אני מספר והם כולם מכירים את הבדיחה כי הם גם ראו את הסרט,
אבל אני ממשיך לספר להם, לא יודע למה...לא היה לי משהו אחר
להגיד, ואני אפילו לא אומר מזורגג כי אני לא יודע מה זה ואני
אף פעם לא משתמש במילים שאני לא מכיר".

"ואף אחד לא צוחק... אז אחרי שאף אחד לא צוחק אני עובר לשולחן
של ירון ומספר לו את הבדיחה והוא דווקא צוחק כי הוא לא מכיר את
הסרט ואני נורא מבסוט מעצמי. וככה כל השבוע אני ממשיך לספר את
הבדיחה הזאת לכולם. ולפעמים אני שוכח שכבר סיפרתי אותה למישהו
ומספר אותה עוד פעם. וחוץ מירון אף אחד לא צוחק, או שהם רק
צוחקים מנימוס, ויש הבדל מאוד גדול. אבל לי לא אכפת ואני ממשיך
לספר את הבדיחה."

"וביום רביעי אני עושה תורנות מטבח, ואיתי בתורנות מטבח יש עוד
חיילת שהיא מש"קית ת"ש. והיא נורא-נורא חמודה. עם חיוך מקסים
ועיניים יפות. ויש לה גם שם כזה 'אריאלה', ואני - כמה שאני לא
יודע לסתום את הפה, לא יודע מה להגיד לה חוץ מהבדיחה הזאת. היא
לא המש"קית ת"ש שלי ואני לא מכיר אותה. ואחרי ארוחת צוהריים,
אני כמו ג'נטלמן מרים לבד את כל הספסלים על השולחנות ופתאום
יוצא לי 'רוצה לשמוע בדיחה?' ומה היא אומרת? 'כן!' . בטח שתגיד
'כן' שי איז א פאקינג מש"קית ת"ש - זה התפקיד שלה להיות
נחמדה."

"ואני מספר את הבדיחה, את הכל! וזאת בדיחה ארוכה לאללה והיא
עומדת עם המגב ביד ומקשיבה אבל לא צוחקת, ואז אני מגיע לפאנץ'
ליין ומספר את הפאנץ' ליין."

"ופתאום - היא מתפוצצת מצחוק! וצוחקת וצוחקת! ולא מתוך נימוס -
ואני יודע שכל המש"קיות ת"ש צוחקות מכל הבדיחות שמספרים להם כי
זה התפקיד שלהן להיות נחמדות אבל היא צוחקת באמת, זה אשכרה
מצחיק אותה. רק מה - יש לה צחוק של בהמה. הצחוק הכי מגעיל
ששמעתי בחיים שלי, עם נחירות והכל! והיא ממשיכה לצחוק ולצחוק.
ואפשר לחשוב, לא בדיחה כזאת מצחיקה. ואחרי הכל אני גם לא ממש
יודע לספר בדיחות."

"מפה לשם - מבקשת ממני את המספר טלפון שלי ואני נותן? בטח
שנותן... יש לה כזה פרצוף חמוד שאיך אני לא אתן? ובסוף השבוע -
הזה לא ההוא - היא מתקשרת אלי!"

"מציעה לי ללכת אתה למופע סטאנד-אפ. ויש לה כזה קול חמוד - איך
אני לא אבוא?
ואני אוסף אותה מהבית והיא לובשת שמלה פרחונית וכובע כזה ענק
ונראית כל -כך חמודה! שזה פשוט מטריף לך את השכל! אז אני נוסע
לצוותא - שמה היה הסטאנד - אפ וכל הדרך רק מסתכל עליה במקום על
הכביש. אפילו שילמתי עליה בקופה מה שאני בדרך כלל לא עושה כי
אני פמיניסט. ומהצחוק שלה כבר מזמן שכחתי. אבל אז התחיל
המופע"

"הקיצר 3/4 שעה אני יושב לידה ומקשיב לה נוחרת כל כך חזק שאני
בקושי שומע את הסטנד-אפיסט. רק שבאיזו שהוא שלב הנחירות שלה
מסתיימות וסוף סוף אני יכול לשמוע אותו ודבר ראשון אני קולט
שהוא כבר הפסיק לרדת על הקהל ואני מתבאס מזה רצח כי זה החלק
שאני הכי אוהב אבל אז פתאום אני מתבאס אפילו יותר! ולמה? כי
הסטאנד - אפיסט מספר את הבדיחה שלי! ועוד אומר 'מזורגג' בכל
משפט! אבל אשכרה בכל משפט. והוא מספר אותה ולאורך כל הבדיחה אף
אחד בקהל לא צוחק, אולי בגלל שהם לא יודעים מה זה מזורגג, לא
יודע. והוא מגיע לפאנץ' ליין והורס את הפאנץ' ליין ואף אחד לא
צוחק. חוץ ממנה, מאריאלה. והיא צוחקת - כאילו היא שרה את 'אצא
לי השוקה'"

"ואתה חושב שזה הסוף? הלוואי! הסטאנד אפיסט שקולט שהבדיחה לא
הלכה לו מחליט לחזור לקטע של הירידות על הקהל, ועל מי יורד?
בדיוק! עשר דקות שלמות הוא מקדיש לצחוק של אריאלה. עשר דקות,
אתה קולט? אז אני מחזיר אותה הביתה ולא מדברים כל הדרך, ועוצר
ליד הבית שלה, והיא שואלת אותי, 'תגיד, מה אתה חושב על הצחוק
שלי?' ומסתכלת עלי בעיני הכלבלב שלה."

"אפרופו כלבלב, אתה יודע שהשוורמה בתחנה המרכזית נכנס לכלא כי
השתמש בבשר כלב? מזל שאנחנו תמיד הולכים למקום של ההמבורגרים.
אה כן, אריאלה, אז איך אני אגיד לה? הא? יש לי לב לזה? אז אני
אומר לה 'יש לך את הצחוק הכי מקסים בעולם' והיא שכמעט בכתה לי,
מחייכת ונותנת לי נשיקה ומזמינה אותי לבוא אליה מחר."

"בטח שבאתי, ארבע שעות של סיינפלד ראינו! ארבע שעות!"