|
ללאה גולדברג
מה היו הימים אם נטפת מסליחה ומחסד
ותלכי בשדה אם כי לא כמו ההלך התם
ומחשוף כף רגלך ילטף בשלפי החספת
או עלי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם
או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך ראשך צווארך וחזך הקטן
את תלכי בשדה הצהוב ויפער בך השקט
אור בשולי הזמן
ונשמת את ריחו של העשב נשום ורגוע
וראית את זיו החמה בראי השלולית הרטוב
ויפים הדברים, וחיים אך מפחיד בם לנגוע
אך אסור ומייסר לאהוב.
את תלכי בשדה לבדך, שוב נצרבת
בלהט שריפות בדרכים שעצרו שיבה ומרקם
וביושר-לבב שוב תהיי ענווה ונכנעת
כאחת החיות נכנעות האדם. |
|
|
יהדות זה חרא של
דבר.
כולם שונאים
אותך ולך יש
רגשות אשמה.
ובנוסף לכל
הצרות אתה
מסתובב בעולם עם
חצי זין וידיעה
שהרגת את ישו.
יעקב פופק שוקל
המרה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.