יש עץ מרחוק, הוא עומד, חזק, גבוה, ואני מקנא בו, איך הוא יכול
לעמוד, להיסתכל, ולא לבכות, אני יושב לצידו, מקווה שאולי אני
אקבל ממנו קצת אומץ, אומץ להתמודד עם רגשותיי, ואני עדיין לא
מבין, איך זה קרה, מי החליט, מי בחר, ואם זה הוא, זה שיושב
למעלה, אז אני שונא אותך, זה לא מגיע לנו, ומי אתה שתחליט, אבל
אני כבר מזמן הפסקתי להאמין בך, כי כדי להיות משהו כמוך צריך
להתמודד עם כל כך הרבה רגשות אשם ששום דבר לא יכול לעמוד בהם,
אפילו לא אתה, אז אין שם כלום, וזהו, אנחנו קובעים את החיים
שלנו, לא אתה, לא הוא ולא היא, וכשיגיע יומי וארגיש את הסוף,
ואזכר,ברגעים הטובים, אני רוצה לדעת שמיציתי, שמיציתי את החיים
שלי לתומם, ושתיהיה את האפשרות לעצום את העיינים ולדעת שאם אני
הולך עכשיו, יזכרו אותי, ויאהבו אותי, ושאם ידברו עליי, זה
יהיה רק לטובה, זה כל מה שאני מבקש, לא בקשה גדולה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.