אפשר לחשוב שכל העולם הזה
בנוי רק מאנשים טובים,
ושכל המטיפים לטוב..
אפשר לחשוב שהם כאלה טובים
אבל הם לא!
הם הכי לא...
אפשר לחשוב שכל אלה
כן כל אלה שתמיד רוצים לעזור
אפשר לחשוב שהם לא צריכים עזרה
אבל הם כן!
הם צריכים יותר עזרה ממה שאתה צריך
הם הכי צריכים עזרה והם מקבלים אותה
ע"י זה שהם עוזרים לך...
ככה שיוצא שכשהם עוזרים לך אתה בעצם
עוזר להם..
אפשר תמיד לחשוב שכל אלה שתמיד מחייכים
אפשר לחשוב שהם האנשים הכי מאושרים בעולם
אפשר לחשוב שרק טוב להם
ושהחיים שלהם יפים כמו החיוך שעל פניהם..
אבל לא!
לא טוב להם בכלל
הכל אצלם זה כאב שחור וחד שקורע להם את הצורה
אבל החיוך...
אז איך אני עדיין מחייכת?
החיוך הוא הסימן לבושה
בושה למה שהם מרגישים.
אפשר לחשוב שזה שאני כותבת כאן הכל ושופכת את הלב
בטענה שזה מקל עליי
אפשר לחשוב שזה באמת באמת עוזר
אבל זה לא..
ואפשר לחשוב שזה שאני באה לפה עכשיו ומתחילה לשפוט אנשים
ומתחילה לשפוט ערכים של אנשים
אז אני צודקת
אז אולי אני לא!
ואולי אני סתם עובדת על עצמי כדי להרגיש טוב יותר
אז מה?
אסור לי?
גם אני מדי פעם רוצה להרגיש תחושות אושר גדולות
תחושות שימחה ענקיות ריקות מכאב וצער
אז זהו!
אני מרגישה...