ישבנו שנינו על הספה הכחולה והבטנו זה על זו, עדיין מתרגשים
ממה שכרגע קרה, הקשבתי לנשימות המהירות שלך וכמעט ויכולתי
להרגיש את הלב שלך פועם בקצב מטורף.
שלחת את ידך ושמת אותה על ידי וליטפת אותי בקצב מרגיע, אחרי
ששנינו נרגענו ממה שקרה, אתה קמת והלכת למטבחון הקטן שליד
והוצאת בקבוק קולה קר. שתינו ישר מהבקבוק, ואתה חייכת אלי
ואמרת שהערב היה משחרר ושזה היה המעשה הכי נכון לעשות ואני
הסכמתי עם כל מילה שלך.
אתה לחצת על הכפתור השחור של הסטריאו וקולות נעימים של מוזיקת
סלואו בקעו ממנה, הושטת לי את היד והצעת שנרקוד, הסכמתי וקמתי
ונצמדתי אליך. רקדנו צמודים זה לזו, כמעט לא זזים ונהנים
מתחושת הביטחון שהענקנו זה לזו. רקדנו די הרבה זמן בלי לדבר
וכל אחד שקוע במחשבות שלו. כשנגמר השיר התיישבנו שנינו על הספה
חזרה עדיין לא מדברים, מפחדים להרוס את הרגע הזה של רוגע
וטירוף.
התחלתי להריץ בראשי את כל האירועים שקדמו לערב הזה, זכרתי כל
דקה ודקה של תכנון מדויק מה יקרה הערב, זה היה בדיוק כמו
בתכנית - עשינו את מה שבאנו לעשות, לפחות אני.
אתה שאלת אותי בקול שקט, אם לא כדאי שנסדר קצת את הבלגן ואני
רק שתקתי, וכשהתחלת להרים את הדברים מהרצפה, קמתי לעזור לך
והתחלנו שנינו לסדר את הסלון המבולגן.
פתאום מצאת משהו ובהית בו. התקרבתי אלייך וכשראיתי את החפץ
שהחזקת לא יכולתי לא לחייך כשנזכרתי למה הוא שימש ושנינו פרצנו
בצחוק, שוכבים על השטיח בצבע קרם זה ליד זו וצוחקים כמו שני
ילדים קטנים ששמעו בדיחה טובה, בעצם באמת היינו ילדים, לא כל
כך קטנים אבל בכל זאת ילדים, אבל בדיחה לא היתה שם, בכלל לא.
אפילו לא דומה, בעצם אולי קצת בדרך מסוימת.
אחרי שגחלי הצחוק האחרונים כבים, שנינו מתיישבים על השטיח
ומסתכלים אחד לשני בעיניים עמוק עמוק, כמו שרק אנחנו יודעים,
ואני רואה את כל מה שהביא אותך למעשה שעשינו ואני יודעת שאתה
רואה את אותו דבר אצלי. ישבנו מרוכזים זה בעיניו של השני במין
שתיקה רועמת כזאת ובכל זאת נעימה, תחושת שלווה ושיתוף עטפה את
שנינו בבועת חמימות נעימה, ששייכת רק לנו. אתה ידעת על מה אני
חושבת, אתה תמיד יודע, זה מין כשרון כזה שלך לקרוא לי את
המחשבות, לדעת בדיוק מה אני חושבת, בגלל זה היינו כל כך
מושלמים ביחד, הצוות המושלם.
סמכתי עליך כמו שלא סמכתי על אף אחד אחר לפני זה, וידעתי שגם
אתה סומך עלי באותה מידה.
אחרי הערב הזה הוכחנו שאנחנו באמת הצוות המושלם, לא עוד דברים
קטנים פה ושם, הפעם הגענו לדבר האמיתי, הנכסף, עברנו מדרגה
גדולה בדרכנו והרגשה מדהימה הציפה אותי כשחשבתי על זה.
אתה נגעת בכתפי בקלילות ועזרת לי לקום ושאלת אם אני לא חושבת
שהגיע הזמן שנלך מכאן, עניתי שכדאי כי עוד מעט היא אמורה לחזור
הביתה וכדאי שתמצא רק את בעלה המת ולא את שנינו מוכתמים בדם
ועומדים מעליו.
הרצח המושלם הסתיים בהצלחה מוחצת.