הוא זוכר את אותו היום,הוא הלך לישון על הספה. הוא היה בן 4
כשהתחיל לחלום את החלום הזה. עכשיו הוא מתחיל להבין הכל. הוא
לא זוכר את עצמו מתעורר מהחלום הזה. הוא חולם כל כך הרבה זמן
שהוא כבר לא זוכר את העולם האמיתי.

הוא לא יודע כמה זמן הוא חולם את החלום הזה ואם יש את המושג
הזה "זמן" בעולם האמיתי.
הוא אף פעם לא היה יצירתי אבל הוא הצליח לכתוב ספרים ממש טובים
ובוב דילן הוא ללא ספק הצלחה.
בכל מקרה,בשלב מסוים הוא איבד את השליטה על החלום שלו וכל
הדמויות שהוא יצר התחילו להיות מעוותות.

הוא מתחרט על העולם שהוא יצר לעצמו בחלום. קצת מוזר שעכשיו
כשהוא גילה שהעולם שהוא חי בו הוא חלום הוא לא מתעורר. לפי
הסרטים שהוא יצר, הוא היה אמור להתעורר כשהוא גילה שזה חלום
ולמצוא את עצמו שוכב על הספה.

הוא לא זוכר את העולם האמיתי. לפי החישובים שלו הוא ישן כבר 11
שנים בזמן של העולם שלו, אבל יכול להיות ששנה בעולם שלו היא רק
שעה בעולם האמיתי.

עכשיו הוא אפילו לא בטוח שהוא זה הוא, הוא רק ילד בן 4 הוא לא
יכול לדעת איך הוא יראה בעוד 11 שנים. יכול להיות שהוא האחות
הקטנה של חברה שלו לשעבר,יכול להיות שהוא חברה שלו לשעבר. מי
שהוא לא יהיה הוא לא מצליח להתעורר.
הוא חשב על האפשרות לקפוץ מצוק, אבל בעולם שלו אם אתה קופץ
מצוק או שאתה מת או שאתה נכה ( תלוי בגודל הצוק) ואם הוא זה לא
הוא אז הוא קפץ סתם.