יורד פה די הרבה גשם,
אבל שמעתי שגם בארץ
די רטוב,
וגם שכולם מיואשים בארץ,
אבל גם באמסטרדם, בלילה,
גוסס בשקט איש עצוב,
שחי לו ברחוב,
שיכור או נרקומן,
גלוייה של עצב
שנשכחת,
דברים שלא רואים מכאן,
רואים משם,
כשהלילה פשוט לא נעלם,
והבוקר מגיע באיחור,
בלי זריחה,
ניחוחות של חטאים
ושל גשם
מתמזגים בחשיכה,
עד שפעמון הכנסייה שוב יצלצל,
יבוא חלום וישתולל,
והסופה רק תתחזק,
הלב מרגיש ומתנתק,
דברים שלא רואים משם,
קולטים בצד הקר של העולם,
אם רק רוצים לשמוע
או לראות,
יש ג'אז מיוחד לסמטאות,
כמו תיבת תהודה ענקית,
שבתוכה חבוי הצליל
הכי יפה,
גלויה של עצב,
ובתוכה אני,
ולשפתיי חיוך רפה.
         

                                         אמסטרדם, ינואר
2003'