ובנימה אישית יותר
הייתי רוצה לבקש,
אלו הם החיים הראשונים
שזכורים לי,
ואני קצת מתרגש,
רק טיפה סבלנות,
קצת עצלנות,
הקצב שלי קצת איטי
וצריך להספיק לתפוס
הרבה ריקנות,
והפיכחון, כמו נשמט מעיניי
כל הזמן,
כמו השמש שבאה לרגע,
ושוב נעלמת
מאחורי עוד ענן.
ובנימה אישית יותר
הייתי מעוניין לפרט,
אף עשב שוטה לא יצמח
ללא השקייה של אמת,
שורת גגות רעפים,
וביניהם יושב אני,
בנימה אישית של בוקר,
חזיונות של מציאות
כמו מראה שבורה,
אושר הוא סם,
רגשות הן סחורה,
רק עוד כוס לדרך,
של צ'אי או קופי,
מהול בעצב, ג'ינג'ר, דבש
או יופי.
ובנימה אישית יותר
הייתי רוצה להוסיף,
למען כל אותם עיוורים
ששליחותם להשקיף,
זמרי-רוק חסרי מיקרופון
אילמים וחירשים מלידה,
למען התחנות שעברתי,
למען התחנה הכי בודדה,
אז למקרה שמישהו טרם יודע,
אין אף אחד שמקשיב
לאף אמת שהוא שומע,
מסרים אבסטרקטיים ללא שיעור,
פואנטות מבריקות חסרות סיפור,
עלילות שונות של אותה המציאות,
כשכל הדרכים מוליכות
לאותה הטעות.
כן, בנימה אישית יותר
רק רציתי להתנצל,
החיים שלי, בזמנם החופשי,
נוטים ללכת קצת לעזאזל,
מוכרים שם בזול סימני שאלה,
שאפשר להרגיש רק בלילה,
על שפת עוד גשר,
עוד תעלה,
מתחת לגשם יבש של מציאות,
שלא מכאיב, אבל דוקר,
שם תראו אותי רוקד,
באשמורת השלישית,
בנימה אישית, אישית יותר.
אמסטרדם, נובמבר 2002' |