אתמול היה לי יום הולדת 16, תודה על הברכות שלא הגיעו אבל לי
זה לא משנה אני כבר קניתי את הכרטיס למטוס שייקח אותי מכאן.
בגיל 16 יוצאים לשנות עולם, לא יודעים מה נמצא בו, אבל יוצאים.
מנשקים את אימא ומבטיחים לחזור שלמים ובריאים, והבטחה היא
הבטחה, במיוחד אם היא לאימא.

אז אתה יושב במטוס, מהדק חגורות ונרגע. אבל למה להירגע אתה סך
הכל בן 16 וכבר יוצא לגלות עולם. תישאר, תגדל, תלמד, מה יש לך
לחפש שם ותאמין לנו שום דבר לא יברח אם תחכה כמה שנים טובות,
יש עוד זמן, אל תמהר לגדול, זה מה שהם אמרו לפני שיצאת ועלית
על המטוס אל הלא נודע.
אבל עכשיו זה כבר מאוחר מדי ואני בדרך לשנות עולם, וזה לא צריך
להיות שינוי גדול אפילו שינוי מזערי אבל שינוי זה שינוי, העיקר
זה חייב להיות משהו שרק יראה שאני פה ואני מישהו, אפילו שאני
רק בן 16.
זה יתחיל בלהמריד קבוצת עובדים נגד הבוס שמקפח אותם, וזה יכול
להגיע להנהגת מלחמה נגד כל האנשים שעושים רע בעולם, וגורמים
לכמה אנשים לא לקום עם חיוך בבוקר, ומספיק שזה יהיה רק מישהו
אחד, אני הולך לנקום.

אני רוצה להטביע חותם על ההיסטוריה שבעוד כמה שנים ילדים בכיתה
י' ישננו דברים עלי לבגרות, ואפילו יקללו אותי קצת שהענקתי להם
עוד חומר ללמוד עליו.
או אולי בכלל אני אהיה מדען ואמציא משהו חשוב, כמעט חשוב כמו
הסיגריה שממסטלת אותך מפעם לפעם. או שאני אהיה כמו זה שהמציא
את הנורה, נו איך קראו לו, כן אדיסון.

אבל אני אהיה מיוחד, לא סתם מישהו, בגלל זה יצאתי. ואני לא
אחזור בי כי אחרי שמשנים עולם לא חוזרים הביתה לשיכון ג' לבנין
שתי קומות ישן, כי שם לאף אחד לא אכפת מי אתה ומה עשית ואפילו
איך אתה בעצמך הצלחת לשות את העולם ורק בגיל 16.
ואני יודע, אני ממש מרגיש את זה בתוכי, יום אחד מישהו ילך
ברחוב ויסתכל על היד עם הסיגריה שלא נגמרת ויגיד וואלה הבן אדם
הזה, הבן אדם הזה, הוא גאון!