קבענו להפגש בבית קפה, מקום מרכזי, משהו לא סואן מדי, אבל בכל
זאת מלא באנשים. "איך אני אזהה אותך?" שאלתי לפני שסגרתי את
הטלפון, "אני כבר אזהה אותך." באה תשובה חד משמעית.
הגעתי לפני 10 דקות, והוא עדיין לא הגיע, ונראה לי שהוא הבריז
לי או משהו כזה, או שאולי קרה משהו יותר גרוע...
אולי הוא נדרס, או נפגע בפיגוע, או חס ושלום פגע במישהו אחר,
או אולי יותר גרוע...
או אולי משהו רע אמור לקרות בכלל לי, ואיזה ג'יפ או אולי מטוס
או אפילו חלק מחללית יתרסקו לתוך בית הקפה הזה ויהרגו את כולם
וגם אותי, כמו הג'יפ ההוא שנכנס בפאב הזה, אוף שכחתי איך
קוראים לו.
אולי בכלל הוא יגיע, ואז אני ארגיז אותו, או יותר גרוע, הוא
יתעצבן עליי, ואז רק אלוהים יודע מה יכול לקרות.
או שהוא יגיע, אלוהים יחליט לשחק איתי משחק, הכל יתנהל בדיוק
כמו שאני מקווה, ואז בשניה האחרונה הכל יתפקשש, איזה מישהו
יחליט לבוא ולהתפוצץ דווקא פה. מעניין מה מבטיחים להם שהם
יקבלו, עושה רושם שיש להם הרבה מתנדבים עכשיו, למתפוצצים
האלה.
כמובן שקיימת האפשרות שהוא סתם נתקע בפקק, והוא יגיע והכל יהיה
בסדר.
הייתי מנסה להתקשר אליו לפלאפון, אבל כמובן ששכחתי אותו בבית.
בטח כל העולם מנסה עכשיו להתקשר אליי, ההורים צריכים אותי, כמה
חברי ילדות, או שמנסים להתקשר אליי להציע לי איזה ג'וב טוב עם
מלא מלא כסף והטבות, ורק בגלל שאני פה עכשיו בלי הפלאפון שלי
לא יכולים להשיג אותי, וכך אני אחמיץ את הזדמנות חיי.
לפחות עדיין לא התחילו כל הנודניקים להתקשר לפלאפונים, כל אנשי
הטלמרקטינג המעצבנים למיניהם שמנסים לשכנע אותך שלעשות ביטוח
מנהלים דרך הטלפון זה הדבר הכי חכם בעולם. לפעמים כשמשעמם לי,
והם מתקשרים אני עונה כאילו באמת יש לי איזה עניין בהצעה שלהם,
עונה להם על כל השאלות ("מה?! באמת מורידים לי מס הכנסה
מהמשכורת?") ככה שהם יהיו מרוצים, ויוכלו לסמן וי קטן ליד השם
שלי ברשימה שלהם. לפעמים הם מציעים פגישה עם נציג, וזה תמיד
מבהיל אותי קצת, אבל בעצם, אני הרי לא אגיע, זה הכל כדי שהם
יהיו מרוצים. בטח הנציג שלהם מחכה ("כן, מחר ב-9:40 זה מצויין
בשבילי") לי עכשיו כמו שאני מחכה לו.
דיי משפיל הקטע הזה של להגיע מוקדם יותר ולחכות, אני יותר לא
אעשה להם את זה. מה, הם לא בני אדם?
בטוח שכולם פה וברחוב מסתכלים עליי ככה, לבד ליד שולחן,
וצוחקים עליי. הם רואים שלא באתי לפה כמו כל מיני אנשים בעלי
פוזה ועיתון שבאים למקומות כאלה לצוד ולהינצד, ואני לבד פה,
אני והקפה שלי. אולי עדיף בכלל שאני אקום ואלך? אבל בעצם אני
רציתי את הפגישה הזאת לא פחות ממנו. אז אני אשאר.
כשהתקשרתי, הוא נורא שמח "בטח שאני אבוא, אני צריך באמת מישהו
לדבר איתו, להתפרק מכל מה שרובץ עליי, אחרת אני עלול לעשות
משהו שאני אתחרט עליו". ואין הרבה דברים שהוא מתחרט עליהם,
למרות שהוא בן-אדם מאוד חביב שכזה, הוא אמר שזה הכל מסכות
שאנחנו חובשים כדי לא להפגע. ובאמת בעבודה שלו יש הרבה דברים
להפגע מהם, גם בצורת חיים שלו.
בטלפון לא התאפקתי ושאלתי אותו למה הוא בעצם חיי ככה, ולמה הוא
עוסק בזה, הרי הוא יכל לעשות כל דבר אחר שהוא יבחר בו. "אני לא
בחרתי את העבודה שלי, החיים שלי בחרו אותה בשבילי, והיא בחרה
אותי. הלוואי ויכולתי להחליף, אפילו ניסיתי פעם אחת - אבל זה
כבר עניין למחר, כשנפגש".
והנה אני כאן, מחכה לו - ומי לא בא?
כבר 10:00. ומתחיל להיות מאוחר, ב-11:30 יש לי פגישה בעבודה,
ויש עוד נסיעה מטורפת של 40 דקות.
טוב אני אקום, רגע, חדשות.
"קול ישראל מירושלים...."
למה אני בלחץ כזה מהחדשות? הרי יש מהדורה כל שעה.
"ראש הממשלה הודיע......"
(אולי יספרו על הג'וב שהציעו לי בפלאפון ולא יכולתי לענות כי
הוא בבית?)
"דובר משטרת ישראל,......."
רגע, הזכירו אותו
".....נתפס בין הרחובות......"
זה ממש פה
"....ונעצר עד תום ההליכים".
"מהמשטרה מוסרים שהחשוד משתף איתם פעולה, והודה באשמה, והוא
מוסיף להם מידע רב אשר היה חסר להם קודם...."
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!
זה לא ייאמן, הכל בגללי, ודווקא כשהוא רצה לספר לי הכל....
הכל הלך, חודשים של עבודת תחקיר מאומצת - ברגע אחד.
עכשיו אני אצטרך למצוא אייטם אחר לכתבה שלי......

תגידו, האופנובנק השתחרר כבר מהכלא?