התפוח הבודד
אין בו כדי להשביע
מי שכדי לשבוע צריך
יותר מתפוח בודד.

השיר נכתב ע"י משורר צעיר בראשית דרכו, נאבק לשרוד בעולם
המוסיקלי ובעולם האמיתי כאחד. לכל אורך השיר משתקפת מצוקתו
הרבה, במיוחד בשורה השלישית, בה מושם דגש על הצרכים הפיזיים של
האדם, בניגוד לצרכיו הרוחניים והיכולת שלו להעניק לסביבה. כאן
רומז המשורר על התפתחות האדם ליצור חושב ומרגיש, אך מציין כי
אם האדם עדיין כבול לצרכים הגשמיים, אין טעם אמיתי
בציוויליזציה האנושית. הוא נוגע בשירו גם בטבע ובכך מדגיש את
הניגודיות בין האדם והטבע, בקפיצה החדה בין השורה השנייה
והשלישית, שמותירה את הקורא חסר נשימה. המשורר מצביע על כך
שהטבע אינו יכול לכלכל את האנושות כולה, ובכך מגיע לטענה חשובה
באשר למשמעות חייו של האדם על פני כדור הארץ. מומחי השירה
חלוקים באשר למהות הטענה, כשחלקם טוענים שהמשורר טוען שעל
האנושות להתחשב בטבע ולהחזיר לאדמה את שהם לוקחים, וחלקם,
בראשות פרופ' מפורסם לחקר מסתרי השירה העולמית, טוענים את הדבר
הבא- "מה שהמשורר מתכוון לומר כאן, הוא, למעשה," כך טוען
הפרופ', "שזוהי הבעיה של הטבע". יש סבורים שבשורה הראשונה
מתכוון המשורר לעיר ניו-יורק, הידועה בכינוייה 'התפוח הגדול',
ויש הסבורים שכוונתו לכפר קטן בדרום פקיסטן, בו סוגדים התושבים
לתפוח עץ שנח על עמוד אבן במשך מאתיים שנה, והשתמר באמצעים
מיוחדים. לדברי קבוצה קטנה של משוררים מהודו, התפוח הבודד
המצוין בסוף השיר אינו, כפי שסבורים רבים, העתק של התפוח
הראשוני, הגולמי, שמוזכר בתחילתו, אלא מעיד על האדם לאורך
ההסטוריה, כמו גם חייו האינדיווידואליים של כל אדם, בה הוא
עובר שינויים נרחבים וחוזר, לעיתים קרובות לנקודת ההתחלה.
בעקבות השקפה זו קמה כת קטנה המאמינה כי באחרית הימים ישוב
העולם למצב של תוהו ובוהו, ולכן אין משמעות לכל המתרחש באמצע.
מנהגיהם המשונים תועדו במאמרים וסרטים רבים, בהם נראים חברי
הכת אוכלים רק את ראשם וזנבם של הדגים, שהם תופסים ע"י תקיעת
מקל של חכה בחול והתנפלות על הדגים עם קרס בידם. המשורר הצעיר,
מתוסכל אולי מחיי הרווקות הנצחיים, שיבץ בשיר את המילה "בודד"
כמשל לחייו האישיים ולחייהם הנבובים של כל תושבי העולם,
המאמינים שהם יכולים למצוא סיפוק בזוגיות, אוכל והנאה. בעקבות
פירוש זה קמה כת נוספת בדרום ערב הסעודית, שדוגלת בהתנזרות מכל
שלושת המצוינים מעלה. הכת, שהוקמה בראשית שנות ה-90, אינה
קיימת עוד בימינו מאחר וכל חברי הכת מתו מרעב או תלו את עצמם
מרוב שעמום ותסכול בנוגע לחיים, ולא השאירו אחריהם צאצאים.
המידע היחיד שמצוי בידינו בנוגע לכת מגיע ממאמר מדעי שכתב אחד
מחבריה, אך מחשש שכתיבת המאמר תסב לו הנאה כלשהי, קעקע את תוכן
המאמר על בטנו. אך השורה שמשאירה את הקורא וחוקר השירה כאחד
פעורי פה, היא השורה הרביעית, המתמיהה אף יותר מקודמותיה. לאיש
לא ידוע בדיוק למה התכוון המשורר כשכתב את השורה הרביעית.
חוקרים מסוימים סבורים שזוהי תוספת מאוחרת של עורך במרדף אחרי
התהילה, אך קבוצה גדולה מבטלת טענה זו וגורסת כי היה על המשורר
לכתוב את השורה הרביעית, כי שום בית הוצאה לאור שמכבד את עצמו
לא קיבל שיר עם פחות מארבע שורות, מחשש לזעם עיתונאי חסר תקדים
מכל רחבי הגלובוס. אך הנקודה שבסוף השיר, מסכימים כולם, היא
האימרה החזקה ביותר של השיר כולו, ואולי השירה כולה ככלל. לבד
מהיותה האימרה החזקה ביותר, לא מסכימים המומחים מה היא אומרת
כלל וכלל, ולא נוכל לפרט כאן את כל הדעות. לסיכום, השיר הוא
אכן אחת מנקודות המפנה החשובות של המין האנושי, ותרם רבות
לדיונים בנושאים של מחלוקת, ואף יצר כמה מחלוקות בעצמו.
ולסיום, הנה ציטוט של אחד הקוראים, לאחר שקרא את השיר לראשונה
וחווה את מילותיו החזקות.

"אמא, יש לנו תפוחים בבית?"


מוקדש לכל המורים לספרות שמנתחים שירים בשיעוריהם, ולכל
התלמידים שצריכים להקשיב.