חכיתי לאוטובוס כבר 10 דקות, אך הוא סירב לבוא. בזמן שישבתי
בתחנה שמתי לב איש אחד שניראה לי כמו קבצן או משהו שישב לידי,
היה לו מין ריח כזה מסריח מכל הגוף, ריח כזה כאילו שהוא נישאר
באותם בגדים כבר כמה שנים.
איכשהו, לא יודע למה, פיתאום שאלתי אותו לאיפה הוא נוסע, אז
הוא אמר לי שהוא לא נוסע אלא סתם יושב ומחכה, הייתה לי הרגשה
שהוא לא רוצה לדבר איתי, אז הישתתקתי. כעבור כמה דקות האיש
הציע לי סיגריה, אמרתי לו "תודה, אני לא מעשן", "לאיפה אתה
נוסע?" - שאל האיש, "לטבריה" - עניתי לו, "ומדוע, אם אפשר
לישאול?", "אני נוסע לעסקים" שיקרתי, האמת היא שנסעתי בגלל
שנימאס לי ליחיות בפחד,
נימאס לי לפחד, אפילו בבית שלי כבר פחדתי, ונימאס לי מהמצב
הזה, קורה שנימאס נכון? אז לי נימאס. "בזמן האחרון כולם
עוזבים" - אמר האיש - "אפילו אלה שנולדו כאן, הם חושבים שאם הם
יברחו מכאן אז הצרות לא ירדפו אותם במקום אחר, עדיף כבר עם
הצרות שיש לך, כי לך תדע מה יהיה במקום אחר, מה לא ככה?",
"ככה" - עניתי לו - "אבל לא כולם מבינים את זה, יש כאלה שמרוב
צרות לא מקשיבים ללב שלהם, ועוזבים אפילו את האנשים הכי קרובים
להם כדי להציל את עצמם". "יש לך מישפחה?" - שאלתי, "כולם עזבו
כבר מיזמן" - הוא ענה - "ולא חזרו,היתפוצצו איפשהו בהרי אילת
ומאז לא שמעתי מהם". היתחלתי לרחם על האיש הזה, בזמן שדיברתי
איתו עברו כבר שני אוטובוסים, היפעלתי את המיני-רדיו שלי
ושמעתי את דוברת צה"ל מדווחת על עוד 20 אנשים שהיתפוצצו באילת,
11 מתו ומצבם של השאר מוגדר קשה. בנתיים התיחלתי להרגיש די רעב
וחשבתי לחזור הביתה, אבל פחדתי ממה שאני אראה שם אז היחלטתי
לעלות לאוטובוס הבא שאני אראה. תוך כמה דקות ראיתי את האוטובוס
עומד ברמזור מחכה שהאור יהפוך לירוק והוא יוכל ליסוע. קמתי.
הקבצן אמר "אתה בטוח שאתה רוצה ליסוע?", "אין לי ברירה" -
עניתי לו - "סומכים עלי", האור היתחלף לירוק והאוטובוס היגיע
לתחנה ונעצר, עליתי עליו והיתיישבתי בספסל האחורי, כעבור כשעה
של נסיעה הנהג הידליק חדשות ודיווחו שהיתפוצץ מחבל בתחנת
אוטובוס, למרבה המזל ישב שם רק אדם אחד, והאדם - כך אמרו
בחדשות - פיספס כניראה את האוטובוס האחרון שעבר כשעה קלה ליפני
ההיתפוצצות. חשבתי על איך זה להרגיש מת, חשבתי על איך זה לדעת
שאין לך עוד ממה לידאוג, שכל הבעיות שלך ניפתרו, שלא צריך לשקר
לאיזה קבצן בתחנת האוטובוס כדי שלא יהיה לך לא נעים, ואז באותה
השניה האוטובוס היתפוצץ, עפתי מהכיסא ונפלתי על הריצפה שהיתה
כולה מכוסה בחלקי גופות ודם, למרבה המזל ביגלל שישבתי מאחורה
נישארתי בחיים. פתחתי את הדלת של האוטובוס שנהרסה כולה והתחלתי
ללכת ברגל. |
