יא חתיכת זונה
"מה? למה?"
שוב שיקרת, אמרת שזה לא יקרה
"אני?"
את משחקת אותה תמימה? את חתיכת שקרנית.
"במה שיקרתי?"
את עוד מעזה לשאול?
"אם הייתי יודעת מה קרה לא הייתי שואלת"
שתקי!
"מה שתגידי."
את יודעת, חשבתי שלא תעשי את שוב, שלא תשקרי לי, היינו תמיד
יחד, אהבתי אותך יותר מאת עצמי, ומה עשית? שיקרת, שוב שיקרת
לי, אחרי שביקשתי ממך שלא, כי זה יפגע בי, כמו פעם שעברה, כמו
סכין בגב.
זה בדיוק מה שאני מרגישה כרגע, את דוקרת אותי ולא מפסיקה, ואני
לא מתה וממשיכה לקוות שתפסיקי, תמיד המשכתי לקוות, אבל עכשיו
הפסקתי, את כבר לא שווה את הנסיון שלי אפילו, אני לא אוהבת
אותך יותר, זונה.
"אבל אני לא עשיתי כלום! למה את לא מאמינה לי? זה נכון! אני
עדיין אוהבת אותך, ותמיד אוהב."
חתיכת שקרנית מזוייפת! קיוותי שלפחות עכשיו תגידי את האמת!
"אם את לא מאמינה אני לא אנסה לשכנע אותך."
כי אני צודקת.
"את לא! אבל הראש הקטן שלך לא יוותר"
הראש הקטן שלי?!
כמה פעמים שתקתי?! כמה פעמים התעלמתי?! כמה אפשר להתעלם?! כמה
אפשר להיפגע?! נמאס לי.
"את בחיים לא תביני ובחיים לא הבנת מה עובר לי בראש"
רציתי להבין וניסיתי, בחיים לא נתת לי, אני עכשיו גם לא רוצה.
תלכי ממני. בחיים אל תחזרי, בטח לא תרצי אפילו.
תלכי כבר!!!
"אבל..."
מה אבל?!? תלכי כבר!!
"טוב, הלכתי."
השיחה שנמצאת בראש שלי, שמתה לפרוץ כבר, השיחה שיש לי לעשות עם
כל כך הרבה אנשים, יותר מדי אם תשאלו אותי, השיחה הארורה הזאת,
שבטח לא תצא בחיים.
וכמו תמיד, בולעים את הרוק, וממשיכים הלאה, ונופלים כל פעם
מחדש... |