|
ברכבת. את תתישבי מולי
תסדרי את התיק בתא מעלייך
ואת השיער המתולתל.
תנשפי. ותרימי מבט אליי.
בפאב. את מפזרת עשן
החברות צוחקות מפחד ישן
תלגמי מהבירה שאת תמיד לוגמת.
תאפרי. ותרימי מבט אליי.
בחנות תקליטים. אצבעך מדפדפת
בין עשרות קופסאות
אחרי האלבום עינייך תרות
יד נשלחת אליו. זו היד שלי.
כועסת, מבט אליי תרימי.
בטיול בגליל. בצבא. בבית ספר.
את נמצאת שם. פותחת סוגרת דלתות
מתניעה ונוסעת. כמו שתי רכבות
בחידה מתימטית. נפגש.
ותרימי מבט אליי. |
|
|
טוב, מאחר
ששלחתי בערך
600,234,989
סלוגנים ואף אחד
מהם לא פורסם,
עליי להגיע שוב
למסקנה הכואבת:
זה לא ילך
בינינו. אתם לא
מבינים את
ההומור הדק
והמתוחכם שלי
ואני לא מספיק
עשירה בשביל
לשחד אותכם.
(הגירסה של
נוי-נוי לעובדות
החיים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.