שני גברים הולכים במעלה רחוב תל-אביבי, הולכים ומזיעים. כשהם
חולפים על פני הקיוסק הם מסובבים את ראשיהם הצידה בתיאום
וכבדרך אגב. אין זה, כפי שיכול לעלות בדמיונו של קורא נוסטלגי,
קיוסק כאותם דוכנים נחמדים אשר ניתן עדיין למצוא בשדרות בן
גוריון ורוטשילד, לקנות בהם נקניקיה חמה בלחמנייה רכה וגזוז
המוכן במקום. כאן יושב בעל החנות הגוץ  מאחורי הפיצוחים
הקלויים ועיתוני הערב כשמאחוריו רקע של קופסאות סיגריות וחטיפי
שוקולד. מעליו תלויים עיתוני זימה אשר הם, ולא כלום מלבדם משכו
את תשומת הלב של הגברים הצעירים. שניהם הלכו בודאי בדרך זו
למעלה מפעם אחת ופיתחו מיומנות של סיבוב הראש באדישות אל
תמונות השער והחזרת המבט אל כיוון ההליכה לאחר מספר שניות תוך
שהם מגלגלים בראשם את שברירי התמונות אשר הספיקו לקלוט, אפשר
להניח שמעולם הם לא ראו אפילו את הבנק הנמצא בעבר השני של
הכביש שכן ניסו להשיג כמה שיותר הבלחות בשר חשוף מבלי לעורר
חשד.
והם לא מעוררים חשד. האישה המבוגרת שעוקפת אותם עושה זאת בחוסר
אכפתיות בולט, הם אינם נראים מעניינים ויתרה מכך - הם די
דוחים. הצעיר מביניהם, עם עגיל באפו ובלשונו ושיער מחומצן
בקצותיו הדולק בעוז מעל פניו השחומים. המבוגר יותר, בעצם אינו
מבוגר כל כך מחברו - אך נראה מחוספס ומנוסה בהרבה, כפי הנראה
בגלל צלקת מוגלתית הנמתחת לאורך לחיו והזיפים המפוחמים. שניהם
עונדים משקפי שמש אופנתיים ושרשראות זהב התחובות בין חולצות
המשי הצבעוניות לשערות החזה. הם נעמדים בתחנת האוטובוס ושולפים
סיגריות, המבוגר יותר, שפי, טען פעם כי אוטובוסים מגיעים מייד
לאחר שמדליקים את הסיגריה בתחנה, חוץ מזה, הוא גם אומר
שאוטובוסים הם כמו נשים, שאם פספסת אחד תמיד יבוא אחד נוסף,
והמחומצן, שאול, נוהג להקשיב לו בענייני נשים, בגלל שלו עצמו -
לא הולך כמו שצריך בתחום הזה.
"אני חושב, " כך הוא אומר בקול רם בעוד הוא משייף את אצבעו על
מצית ה"זיפו" ומעלה רק ניצוצות עלובים שנמוגים ברוח. "שהסיבה
שלא הולך לי כמו שצריך עם נשים, זה שאין לי אסרטיביות". קליק.
המצית דעך ונדם. הוא לא מזמן למד את פירוש המילה אסרטיביות
ונורא רצה להשתמש בה במשפט.
"אין לך אסרטיביות?" שאל שפי, שאף ארוכות מהסיגריה שבין
אצבעותיו והושיט אותה לשאול. "למה את חושב שאין לך אסרטיביות?
אני דווקא נראה לי שיש לך המון אסרטיביות, אבל לא היה מזיק לך
להשתמש במי פה".
"מי פה?" שאול הדליק סיגריה אחת באמצעות השניה.
"כן, אתה יודע, הירוק הזה שמגרגרים בפה בלי לבלוע. או לפחות
תלעס מסטיק לפעמים כמו שאני עושה, הריח של הנשימה שלך ממש לא
לעניין"
שאול צ'יקצ'ק ונד בראשו. "תעוזה, תעוזה אני אומר לך. אני לא
מסוגל לגשת לבחורה ברחוב עם איזה משפט מפוצץ. אני מקסימום עם
'סליחה, קו ארבעים וחמש כבר עבר?' וזה - אפשר להגיד רק בתחנות
אוטובוסים, כמו עכשיו. בתחנות של אוטובוסים זה "ה"מקום שלי
להתחיל עם בחורות.".
שפי שתק לרגע והתרכז בסיגריה שלו. מדי פעם הוא העיף מבט
במגזינים שתלויים בקיוסק על אטבי כביסה כמו תחתונים רטובים
לייבוש. יש בזה איזה אירוניה הוא חשב לעצמו אבל לא שיתף את
שאול במחשבה הזאת. מילים כמו "אירוניה" היו מסובכות מדי
בשבילו.
- "אני, אם כבר הייתי בתחנת אוטובוס והייתה לידי כוסית, לא
הייתי שואל אותה מה קורה עם קו ארבעים חמש."
- "אז מה?"
- "אני הייתי בה אליה ככה מחייך ואז שואל אותה 'תסלחי לי,
תסלחי לי, איך אני מגיע מפה לאורגזמה?' וככה ממשיך לחייך כמו
כלום".
עכשיו היה תורו של שאול להרהר. "בא'נה אחי, זה ענק. אחלה של
משפט -תגיד, זה עובד?"
- "לא יודע. הרגע המצאתי."
- "נראה לי שזה עובד, אתה יודע?"
- "לך זה לא יעבוד."
- "למה לא?"
- "כי אתה, שאול-אחי, אתה לא משתמש במי פה. אתה גם לא לועס
מסטיק. כלום לא יעזור לך. אלוהים לא יעזור לך".
שפי טפח על הגב של שאול וצחק.
"בחיי, אפילו אלוהים בעצמו הקדוש-ברוך-הוא לא יעזור לך".
שאול לא צחק, הוא רק הביט עצבני בבנק שמעבר לכביש. שפי הרצין
גם הוא - הוא נראה די מפחיד כשהוא רציני ולובש את משקפי השמש
השחורים שלו.
"נו בחיית, שאול, תחשוב על זה, הגיע הבחורה הכוסית הצפונית
לאוטובוס. עם הג'ינס הצמוד המשופשף שלה ועם הגופייה שלה עם
המחשוף, אתה כבר בטח החמישי שהתחיל אתה מאז שהיא יצא מהחדר
מדרגות שלה בבית, ואפילו באת עם המשפט הגדול הזה - לה כל מה
שעובר בראש זה המבחן במדעי הרוח שיש לה עוד שעה באוניברסיטה
ואם היא לקחה את הגלולה שלה אתמול בערב לפני שההוא שעזב אותה
בבוקר אמר לה שהוא אוהב אותה לתמיד ואז קופץ לה מול הפנים אתה
עם הגסויות שלך והריח הרע שלך מהפה, מה אתה חושב שהיא תגיד?"
שאול שוב שתק.
"לא, אה?" הוא נשך את שיניו בתסכול.
"כנראה שלא. אבל מה - אם תלעס מסטיק אחרי הנובלס אתה משפר
לפחות פרמטר אחד".
האוטובוס עצר בתחנה. כל האנשים חוץ משאול ושפי עלו עליו
בחיפזון של חיי יום-יום. שני הגברים נותרו על המדרכה ליד תמרור
התחנה.
- "מה זה פרמטר?"
- "משהו חשוב".
- "אה."
שוב שתיקה. שאול כיבה את הסיגריה שלו מתחת לעקב.
- "טוב תביא את המסטיק".
שפי הוציא מכיס המכנסיים שלו חבילה של גומי לעיסה בטעם מנטה
והושיט אותה לשאול, שנטל ממנה פיסה אחת, קילף את הנייר ותחב את
התוכן לפיו.
"סליחה" הם שמעו קול נשי מאחוריהם, "ארבעים וחמש כבר עבר?" הם
הסתובבו באותה אדישות בה הביטו על עיתוני הפורנו בקיוסק. זאת
הייתה עלמה צעירה, במכנסי ג'ינס הדוקים ומשופשפים וגופיה לבנה
דקה. היו לה עיניים בהירות קצת עצובות ועור שזוף, בידה היא
אחזה קלסר שעליו היה רשום "מבוא למדעי הרוח".
"כן, הרגע" אמר לה שפי שהיה הראשון שהתעשת.
"שיט, תאמינו לי, אוטובוסים זה כמו גברים, תמיד בורחים כשאת לא
שמה לב". שאול ושפי הביטו זה בזה מבולבלים.
"תגידי" פתאום אמר לה שאול כשהוא לועס בקול רם. "אתה יודעת
אולי איך אני מגיע מפה... " הוא לקח נשימה ארוכה "לאורגזמה?".
פאוזה. אף אחד לא דיבר. שאול הציץ בשפי בזווית עינו, מחכה
להנחיות - שפי רק משך בכתפיו.
ואז הבחורה צחקה קצת. "משפט חזק" היא אמרה. "הרגע המצאת?"
"כן" אמר לה שאול. "הרגע". לא היה אכפת לו לשקר ליד שפי, הוא
היה בטוח שגם שפי לא המציא את המשפט הזה על המקום כמו שהוא
אמר.
"יש לך אולי עוד מסטיק?" היא שאלה.
"אמממ... לא - אבל לשפי יש... "
"נעים מאוד" אמר שפי והושיט לה מסטיק "אני שפי וזה חבר שלי
שאול".
"אני סיגל" היא אמרה. "באמת נעים, כבר התחילו איתי שישה אנשים
ברבע שעה-חצי שעה אחרונה. אבל המשפט שלכם היה הכי חזק".
שפי הביט בשעונו ונבהל לרגע, הוא דחף מרפק בצלעו של שאול ולחש
משהו לאוזנו. שניהם קיפלו את משקפי השמש שלהם והכניסו אותם
לכיס.
"אנחנו קצת ממהרים" שאול אמר וירק את המסטיק שלו אל המדרכה.
"אז מה בעניין?"
- "לא נראה לי".
"בגלל הריח שלו מהפה, הא?" אמר שפי שהוציא מכיס אחר שני כובעי
גרב דקים וחילק אחד לשאול.
"מה פתאום, היא בטח מחפשת מישהו יותר עם ביטחון עצמי מאשר אחד
ביישן כמוני, הא?" שאול חבש את כובע הגרב עד המצח ומעך את
התספורת שלו.
סיגל נדה בראשה "דווקא לא, דווקא היית בסדר גמור. יש לי בעיה
עקרונית להיות מעורבת עם אנשים שמסתובבים עם אקדחים תקועים להם
במכנסיים מאחורה."
שפי ושאול הביטו זה בזה ומשכו בכתפיהם. "לא רוצה - לא צריך!"
הכריז שאול. "וואלה, בטח סתם לסבית" השיב לו שפי ודרך את
הסמית'-אנד-ווסן שלו. הם משכו את הכובעים מעל פניהם וחצו את
הכביש אל הבנק. הם נעמדו משני צדדי דלת הכניסה הכפולה, שפי
סימן באצבעותיו ספירה לשלוש - הם נופפו לסיגל לשלום ופרצו אל
תוך הבניין.
סיגל נשארה לבדה בתחנה. היא שמעה את הצעקות בתוך הבנק וגם
יריות שנורו, היא ניסתה לעקוב אחר המתרחש בפנים בעניין עד שקו
ארבעים וחמש עצר מולה בחריקה. הנהג הצעיר הבלונדיני זירז אותה
לעלות באצבעו.
"תגיד, " שאלה אותו תוך כדי חריצת לשון "איך אני מגיעה
לאורגזמה?"