תמיד הייתי מהילדים האלה, המרדנים, שהיו עושים הכל בשביל טיפת
תשומת לב.
הייתי צריך את זה, להרגיש כמו על גג העולם ולהשתין על כולם
בקשת אחת גדולה, להיות נגד כולם, נגד הרוח.
החיים מתכננים הרבה הפתעות לילדים מהסוג שלי, ובדרך כלל זה לא
הפתעות שאתה ממש שמח לקבל.
אז ההפתעה הראשונה שלי הייתה, שהוזמנתי לשיחה עם המנהל בבית
הספר (דבר, שכשלעצמו לא היה מפתיע במיוחד), ובאותה שיחה גם
הועפתי מבית ספר. בהתחלה הרגשתי כמו גבר, ויצאתי עם חזה מורם
מחדר המנהל ומחוץ לתחום בית הספר.
"נגד הרוח" מלמלתי לעצמי, "נגד הכל".
כשההורים שלי קראו את הפתק שהשארתי להם אני כבר הייתי על
אוטובוס בדרך לבאר שבע - הכי רחוק שיכולתי מהבית, מהחיים
ומהכל.
רציתי ללכת למדבר יהודה, להתבודד לי שם קצת זמן.
הכנתי הכל מראש- ארזתי שק שינה, קצת בגדים והרבה אוכל, והכל
כדי להתגבר על המדבר, ושוב להתנצח אל מול הרוח.
זה לא שזה לא מציאותי, בסך הכל הייתי כבר בן שבע עשרה. בן שבע
עשרה עם אגו בשמיים, ושחושב רק על למרוד בהכל, אבל בכל זאת,
הייתי מוכן.
המדבר היה מדהים ביופיו- מרתק בזריחותיו ומרגש בשקיעותיו,
התמכרתי אליו- אל החול, אל השמש ואל הרוח החמה שחלפה על פניי.
הוא גרם לי להבין שחוץ מהפוזה שהתאמצתי כל כך כדי ליצור לעצמי,
אני בעצם שום דבר- אני פשוט ילד, ילד מרדן, שבחייו עוד לא חווה
אהבה והיה עסוק רק במשחקי כבוד טפשיים.
ההכרה הזאת גרמה לי לחשוב הרבה על החיים, על מה שעברתי כבר,
שהיה כל כך מבוזבז, ועל מה שמחכה לי בעתיד.
כוכבי הלילה זרחו באור בהיר מתמיד והירח המלא חייך אליו את
חיוכו הבודד. הם היו חבריי היחידים במסע הזה, ומחר הם כבר יהיו
אחרים, בשמי חיפה, כשאחזור הביתה.
הבוקר הפציע, והשמש שלחה זרועות ארוכות אל אדמת המדבר.
לקחתי נשימה עמוקה וארזתי את חפציי.
רציתי להיפרד מהמדבר, מכל סלע ומכל גרגר חול.
כמה קילומטרים לפני הכביש, שיקח אותי הביתה, ניצב הר, גבוה
יותר מכל הר אחר במדבר.
שמעתי אותו קורא בשמי, והחלטתי לטפס עליו ולתת מבט אחרון
במדבר.
טיפסתי לאט, מתבונן באדמה בכל צעד וצעד, עד שהגעתי לפסגה.
הרמתי את ראשי, הרוח ליטפה את שערותיי, והסתכלתי בדממה בים
הישימון האין-סופי.
הייתי צריך ריגוש אחרון, לזכר אותם ימים של מרדנות והליכה נגד
הרוח.
עמדתי על קצה ההר ורציתי להרגיש איך זה יהיה באמת להשתין על כל
העולם. וכאמור, החיים מכינים הפתעות לאנשים כמוני וההפתעה לא
אחרה לבוא.
הורדתי את המכנסיים והשתנתי.
הבעייה היחידה היתה, שהשתנתי נגד הרוח. |