כל כך קרוב אבל כל כך רחוק.
עומד כאן לידי אבל נמצא שם רחוק.
המילים לא יוצאות מהפה, לא מצליחות.
העיניים אומרות את הכל.
מבט מהפנט, מערפל את החושים.
הכל משתתק, העולם משתתק, כשאתה מסתכל.
העיניים מדברות, אבל הפה לא נפתח, לא מגיב. כאילו מישהו נעל
אותו חזק וזרק את המפתח.
קשר של שתיקה יש בינינו.
קשר יותר חזק ממילים.
מבינים בלי להגיד מה עובר בתוך הראש. מבינים הכי טוב בלי
להגיד.
אם רק יכולתי לדבר הכל היה נגמר, השתיקה, המבטים והדממה.
הכל ייהרס אם נתחיל לדבר, כל הפנטזיות והחלומות.
ככה הרבה יותר טוב, בלי מילים, בלי תסבוכות. ככה הכי טוב, בלי
התחלה ובלי סוף, בלי שום דבר, רק פנטזיות וחלומות. הכל באוויר,
במבטים, לא ממומש.
שנינו מפחדים לדבר, מפחדים שהמילים יהרסו את הכל.
ככה אף פעם לא ניפגע, כי הכל יישאר רק פנטזיות וחלומות. הכל
יישאר רק מבטים ושתיקות.
זה אף פעם לא יתחיל ואף פעם לא ייגמר.
ככה זה בעולם השתיקות. אף פעם לא רע כאן, רק טוב, כי שום דבר
לא קורה פה,
רק מבטים ושתיקות.