בגלל
התמימות הנוראית
(אני קורא לזה גירסת חתונות)
וזה חלק מההתפכחות
מפעם שעברה
אתה מקבל את זה ככה.
כמו שזה.
בלי הניכור. העיבוד. נגיעות הידיים.
בכל  נקודה
שהופכת את הריבוע
למדויק מתימטי.
(ואני במאמר מוסגר כופר בהכל)
אבל בכל זאת. בגלל
החוויה הקיומית שנפרשת לאורך דקות
במהירות לעיתים איטיות.
הפראיות לכאורה מכסה.
על כל מה שהשתנה אצלו.
אצלך.
בשנה האחרונה. במאה הראשונה.
על העדינות
על הרצון לומר,
לעומת
אי היכולת איך.