לי צנג / כלואה בכיתה |
ורוח מנשבת
רוצה לקום, לצאת, לנשום
אך ממשיכה לשבת.
ועננים לבן-אפור
פזורים בשמי התכלת
ואת הזמן אשר לא זז
הינני מקללת.
מסביבי שיחה ערה
כל הכיתה רועשת
ואני שרוצה לזוז
אט אט כאן מתייאשת.
מכיתה אחת לאחרת
בהפסקה עוברת
ועוד חלון אחר חלון
לצאת אני שואפת!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|