|
לפני מותי
כשאדע שהוא ודאי
אריח את המוות
כשעודי על שתי רגלי
אצא ואשוח אלי
בית-הקברות.
שם אמצא לי פינה
שממנה יפים הנופים והמראות
לשם המכולת קרובה
והכביש לא רחוק
שאם ארצה אוכל לחמוק.
אחר-כך אלך ואבחר לי
שיש מובחר
שיכסה את קברי
גם בזמן מאוחר-
אבחר סוג חלקלק
שלא יעלה
על דעת איש
לטפס עלי.
ואז אדאג שישלחו הזמנות
לכל חברי
ושמשלוח פרחים
יגיע לנוח מעלי.
ולבסוף, כשהכל יהיה מוכן
אחפור את הבור
רחב, עמוק ונוח
(שיהיה לי מקום)
אסתכל יפה מסביב
כדי להרגיש בפעם האחרונה
ואז אכנס לי פנימה
מעדנות
אפקיר עצמי לדרכי הטבע
ואסיים את חיי
בשקט
ללא רוגז וגנאי.
(בעקבות קריאת הספר "העולם לפי גארפ". נכתב בעת ההכנה לקורס
קצינים - מרץ 1990) |
|
|
למה לא קרא
לעצמו הלא-ממש-
שרוף-אלא-סתם-
עוד-אחד-חצי-
תימני-חצי-
מרוקאי?
(שלמה - מטופל
במחלקת כוויות
באסף הרופא) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.