אל נא!
אל נא תיקח מאם את בנה
אל נא
אל נא רפא נא
היה אתה ותן לה להיות
אל תפזר לנו פרחים
וגם מהגשם כבר לא אכפת.

לכי לשלום.
אין לי דבר לתת לך
גם לא מילים.
רק חוסר אונים
וגם את החוסר אני כבר לא מרגיש.

ועכשיו כן. מרגיש.
מתמלא בחוסר.
אני שהאינות היתה לי לדרך
לא יכול לאינותך.
פילוסוף עלוב שלא מצא סיבה.
חוקר בלי תרופה.
משורר בלי מילים.

אני, שחמלתי על כל החיים,
החיים לא חמלו עליי.
לוקח איתי את סיבלך.
את הכאבים והשקט והדמעות
והעיניים אחרי הדמעות

העיניים שהוציאו רגש מכל אחד.
עיניים מלאות שהתרוקנו
מצבע, מעומק, מאהבה.
אני עדיין אוהב אותן.
מחפש אותן בכל מבט


תודה עמוקה לשירה גלזרמן שריגשה והיתה גרעין גיבוש.