נימף בת-יער / יסורים |
כמו ברזל מלובן
לפעמים ציפורניך שורטות בבשר הלב
והוא אוהב
והוא ממשיך לפעום אליך
למרות
ובזכות..
ואז ליטופך המרגיע
מגיע
כנייר זכוכית על לחיי
נשיקתך כחומצה על שפתיי
ומבטך העיוור (ואולי לא..)
עובר על ייסוריי כאילו לא היו
אתה אומר - הם אינם
כי אני שם
לרצותך..
אני שם כי אתה אוהב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|