מול עיניי השעון הדיגיטלי
מעביר שניות קדימה
באופן ברוטאלי
מתקדם לעבר
פצצה לא נודעת
האורבת במוחי אי-שם
מאחורי הדעת
שען אף פעם לא הייתי
ואת השעון לא יכול לעצור
במוחי לא יכול לנבור
והסוף מתקרב. (צהוב, כתום, אדום)
שחור. (לבן).
(יום חמישי, 21/6/1990, עוזבים את בה"ד 1, סוף שירי בה"ד 1) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.