לפני שקם לו יום, גרמת לי להיזכר
ככה במשלוח מכתב
במקומות בהם הייתי.
בבתים האפורים ולידם חלקי מכוניות
פרברים פרברים
שורות שורות
בנשים שהולכות לחפש עבודה
גברים שמפגינים ליד המפעל
וכדורגל. היה שם גם כדורגל.
ובירה, ומוסיקה בלילה.
ככה במשלוח שיר
גרמת לי לראות בעיניים
את המקום שאליו אני תמיד מתגעגעת
אני חצי שם וחצי כאן
רוצה להיות שם,
יודעת שפה יותר טוב לי.
אז אני מספרת לעצמי סיפורי זיכרון,
מביטה בתמונות, מדברת ממרחק
עם אנשים משם
ופתאום מגלה שגם כאן
ממש לידי מישהו ששלח לי הלילה שיר
מרגיש כמוני.
לאסף, תודה |
