יש לי שתי עיניים פוזלות. ולכן אני רואה כל השתקפות פעמיים
בכמה כיוונים שונים. השמש מעלי מצילה את הריסים שלי ומפזרת עלי
קסם של כל צבעי הקשת.
זה כמה עולמות ביחד המזרח והמערב גם יחד.

במעיל שחור עבה ולח מעט הוא יושב ומביט בכל מי שנכנס ובכל מי
שיוצא.

מנורות רחוב מאירות באור כתום עדין והכלב שלי מקשקש בזנבו
ומנגב את אפו בלשונו- הכל יחד. מכל הכיוונים הכל מתמזג ביחד.

אלוהים ציווה עליו להיות מרושע והוא לא יכול להיות אחרת.

מה פתאום משקפיים? אני רואה היטב. רק לצדדים. העמודים נתקלים
בי והמדרכות נגמרות. פצע פה, פנס שם. כולם מסתכלים עלי וכמו
קוקטיל- הכל מתערבב וגורם לי לתחושה של חום בתוכי.

הוא לא מודע לזה שהוא מרושע. הוא רק שולח אנשים למותם. הוא רק
מפנה מקום בעולם. הוא ה- RESYCLE BIN בחיינו.

אף פעם לא מצמצתי בחיים שלי.

יש לו אף מאד ארוך ועיניים מאד קטנות, גבות עבות שחורות
ושפתיים אדומות, עור בהיר ושיער שחור ארוך. מאד חשוב לו המראה
החיצוני. הוא מתגלח כל יום ושם ג'ל בשיער.  הוא תמיד חייב
לדפוק הופעה.

אני לא אוהב לנסוע באוטובוסים. כי אז קשה לי למצוא את דרכי.
מזל שיש בכל מקום אנשים שעוזרים לי, שמבינים שאני...

ושמש שוקעת, באוויר ריח שעת ערביים. עם הזמן למדתי להכיר את
הצחיחות המרעננת בין אחר הצוהריים לערב.
הכל בגוון כתום, מכוניות נוסעות בשקט, הכלב שלי רץ קדימה.

יש לו לפעמים רגעים של חולשה. אנשים מסכנים עוברים דרכו. אנשים
נכים, אנשים חסרי מזל, אנשים בודדים.

השטן פגש אותי.

אף מאד ארוך, עיניים מאד קטנות, גבות עבות שחורות ושפתיים
אדומות, עור בהיר ושיער שחור ארוך. ראיתי את כולו, ממוקד,
בברור. כל החיים התפללתי לראות מראה חד כזה.