התת מודע שלי נשלט.
אני כבר לא מתפקדת כרגיל.
לא אוכלת, לא שותה
רק מעשנת ושותקת.

כל מי שהולך ליידי ברחוב,
דומה לך.
כל מי ששר לי,
מזכיר אותך.

אני נוסעת לאילת עם אחותך,
כי אני אוהבת אותה?
גם, אבל בעיקר כדיי "להגייע אלייך".

אמא שואלת עלייך הרבה,
אתה שומע?!
היא גם מתגעגעת,
אתה יודע?!

הבטחת לא לעזוב לעולם.
אמרת שאתה לא מסוגל לאבד אותי.
אז בעצם שיקרת כשאמרת,
שאתה הבן אדם הכי מאושר בעולם?

עידני, כבר 5 חודשיים מאחורינו...
למה אני לא מרפה?!

(בוכה)
ואתה?