אני לא מאלה המקובלים. אני מאמין שכשתהייה מתישהו פגישת מחזור,
אני מאלה שיתקשרו אליהם אחרונים, אם בכלל.
את רוב הזמן אני מעביר בסוף הכיתה בשקט, והמחברת שלי, מהחומות
הישנות, מלאה בציורים או בסתם קשקושים שנראים די דומה לנסים
גרמה.
דפנה יושבת מקדימה, ליד ירדן, החברה הכי טובה שלה. דפנה היא
הילדה הכי יפה בשכבה, מה שהפך אותה יום אחרי שהיא הגיעה
לבית-הספר למלכת הכיתה. מהרגע הראשון שראיתי אותה נכנסת לכיתה
שלנו, ידעתי שאני רוצה שהיא תהייה החברה שלי. מאז עברו ארבע
שנים ואפילו שלום לא העזתי להגיד לה, עד מסיבת היום-הולדת של
יונתן.

הגעתי בין הראשונים למסיבה, אימא של יונתן פתחה לי את הדלת,
הסתכלה עלי במבט פולני שכזה ואמרה "איזה חמוד אתה, בוא כנס,
יונתן בסלון". נכנסתי רק אחרי שדפקתי חיוך דבילי לכיוון אימא
שלו. על השולחן שליד הסלון כבר עמדו בקבוקי הטמפו וחצאי הפיתות
עם החומוס והחמוצים. יונתן ישב בסלון עם עוד כמה אנשים מהכיתה.
המסיבה התחילה כמו שהיה רשום בהזמנה - חמש אחרי-הצהרים.
כשהתקליטן-קוסם-ליצן, אני עד עכשיו מנסה להבין מהו בדיוק הוא
אמור היה להיות, שם שיר סלואו ישר כל מי שרקד קודם חזר לספות
והתיישב. נראה לי שההוא קצת התפדח מהעניין אז ישר הוא החליט
לתת פרס לזוג הראשון שירקוד, לא שזה עזר משהו אבל ניתן לו את
הפידבק.
אחרי שתי דקות של היסוסים ולחשושים בין כולם, קמה דפנה מהספה
והחלה מתקרבת לכיווני. "אתה רוצה לרקוד?" היא שאלה אותי. דפנה
מלכת הכיתה מזמינה אותי לרקוד, מי היה מאמין. דפקתי את אותו
חיוך דבילי ממקודם, ובקול מוזר וצפצפני אמרתי "כן, מאוד". אני
לא זוכר כמה זמן השיר היה, אבל הרגשתי כאילו אני רוקד עם דפנה
המון זמן. כשנגמר השיר הבין התקליטן-קוסם-ליצן שזה לא יעבוד
וחזר לשים שירים אחרים. דפנה המשיכה לרקוד ואני חזרתי לספה.
בשעה שבע וחצי חיכינו כולנו למטה להורים שיאספו אותנו. דפנה
נעמדה לידי ואמרה לי שאני ממש חמוד והיה כיף לרקוד איתי. אני
כמובן הסמקתי כמו דביל ואמרתי לה שהיא הילדה הכי חמודה שיש.
אבא של דפנה הגיע וצפצף לה להיכנס למכונית. שנייה לפני שהיא
עלתה על האוטו היא ניגשה לכיווני שוב. זה היה אחד הקטעים האלה
מהסרטים שניצוצות אמורים לעוף באוויר, ההוא רץ לכיוונה והיא
לכיוונו ואז הם מתנשקים עם הלשון, או לפחות בגרסת מקולי קלקין
שכזאת, אני כולה בכיתה ד. היא שאלה אם היא יכולה לתת לי
נשיקה.
ואני עם החיוך הכי דבילי, מקווה לצאת הכי גבר שאפשר אמרתי לה:
"דפנה, נשיקה על הלחי ולכי".

השנים עברו ומאז אותו משפט ילדותי לא דיברתי עם דפנה, עד פגישת
המחזור אצל אריק.

אני בצד אחד של החדר והיא בשני, היא לא השתנתה בשיט.
היא עדיין בלונדינית יפיפייה, עם חיוך על הפנים, אותה דפנה
מלכת הכיתה. עזרתי אומץ, נו טוב אני כבר בין עשרים וחמש הגיע
הזמן שיהיה לי אומץ, והלכתי לכיוונה. אחרי כמה שניות של מה
שנראה כמו ניסיון נואש להיזכר בדמות העומדת לפניה, מה שהתברר
כנכון באמת, התחלנו מדברים על אה ועל דה. סתם שיחת-חולין שכזאת
לא משהו מעניין ביותר, רק שמחתי שהיא לא הזכירה את המשפט
הדבילי מאז. כשנגמרה המסיבה ירדתי לכיוון המכונית שלי. דפנה
ירדה אף היא לכיוון המכונית שלה.
שנייה לפני שהיא עלתה על האוטו היא קראה לכיווני במבט סקסי
למדי ושאלה אותי אם אני רוצה לבוא אליה היום בערב.
ואני עם החיוך הכי דבילי, מקווה לצאת הכי גבר שאפשר אמרתי לה:
"דפנה, נשיקה על הלחי ולכי".