קוראים לו בומבה. אני עד היום מנסה לברר מה הכוונה, אבל
השמועות אומרות שאם מישהו היה מעצבן את בומבה הוא היה חוטף
ממנו מכות רצח. בומבה היה כבר איש מבוגר - כזה שכשהוא מחייך
נראה כאילו יש לו אולי ארבע שיניים בפה וגם זה אם לא הוספתי
בטעות שן אחת יותר מדי.
כל בוקר בדרך לבית-הספר אני עובר בקיוסק השכונתי ורואה את
בומבה יושב לו שם בחוץ על כיסא מפלסטיק עם גופיה לבנה שמבליטה
את הכרס הענקית שלו, אותו שרשר עצבני שאיכשהו תמיד מצליח
לסנוור אותי עם השמש של הבוקר. ככה כל בוקר, הוא יושב לו שם
ואני עובד לידו. לא מחליפים מבטים, שלא לדבר על לדבר.

זה היה יום מגעיל שכזה, יום חם ולח ובומבה שוב יושב לו בקיוסק.
אני לא יודע מאיפה זה בא אבל זה הגיע בבום. פתאום בומבה קורא
לעברי "ילד, בוא הנה, בוא, בוא". מרוב פחד שלא יכניס לי מכות,
התקרבתי אליו בחשש ונעמדתי על ידו, והוא, הוא לא הזיז את התחת
שלו מהכיסא והמשיך לשבת.
"תגיד ילד, אתה ידוע שכל בוקר שני נערים עוקבים אחריך כל הדרך
לבית-הספר?" אמר בומבה ולקח שאכטה נוספת מהטיים.
"מה? אף פעם לא שמתי לב" אמרתי. נתקפתי בפחד והסתובבתי אחורה
ולא ראיתי אף אחד. "אל תדאג, אני שומר עליך!" חייך בומבה חיוך
מזוויע למדי.
עכשיו אני מרגיש בטוח. "תודה" אמרתי בנימוס לבומבה והמשכתי
בדרך לבית-הספר. כל אותו היום לא הפסקתי לחשוב על זה שעוקבים
אחרי, ולא ידעתי אם בכלל להאמין לבומבה, אבל נו זה לא משנה, זה
אפילו די מגניב חשבתי, זה כמו בהוליווד, יש לי מלאך שומר בצורת
ערס ושרשר שכל השכונה מפחדת ממנו.

עברו הימים וכל בוקר עצרתי בקיוסק ליד בומבה ושאלתי אותו מה
המצב וכל מיני דברים אחרים, ודיברנו ככה איזה חמש דקות. תמיד
הוא היה מסיים באותו משפט "שמע חבוב, בומבה שומר עליך."

יום אחד בומבה לא היה בקיוסק. באותו יום חטפתי מכות משני
ילדים, שאת האמת פעם ראשונה שאני בכלל רואה אותם.
למחרת שוב בומבה לא היה, גם אותם הילדים שהרביצו לי לא היו.
"מוזר" חשבתי לעצמי.
בדרך חזרה מבית-הספר הביתה עברתי ליד הקיוסק ופתאום בומבה קפץ
מאחורי הקיוסק וקרא לעברי "נו בוא כבר, למה אתה מחכה?". הגעתי
בריצה כמו ילדה מטומטמת שראתה את אמיר פיי גוטמן ברחוב, ושם
מאחורי הקיוסק היה בומבה עם שני הנערים שהרביצו לי. הם היו
חבולים כולם - בומבה טיפל בהם טוב.
"תראה, אני כבר איש זקן ונשארו לי רק שלוש שיניים בפה", ידעתי
שספרתי אחת יותר מדי, "אני פורש. אבל מהיום אתה תהייה בומבה
החדש". מה? מה לעזאזל אתה רוצה מהחיים שלי חשבתי, אני כולה
בכיתה ה' - איזה בומבה ואיזה בטיח.
"תראה, אני יודע שאתה בטח חושב, 'מה? מה לעזאזל אני רוצה
מהחיים שלך. אתה כולה בכיתה ה' - איזה בומבה ואיזה בטיח'. אבל
אל תדאג, מהיום לא יגעו בך יותר וכשיבוא היום אתה תדע שהכיסא
שלי מחכה לך".

עברו השנים, וחזרתי לבקר את ההורים שלי בבית שבו גדלתי.
הסתובבתי בשכונה ונעמדתי מול הקיוסק ומול הכיסא המיותם בצורת
התחת של בומבה. פתאום קיבלתי הארה...
אני מוצא את עצמי מעולף בבית-החולים. מסתבר שחטפתי חתיכת בומבה
מאיזה שני אנשים שעברו ברחוב וסיננו "בומבה אה???"
מאותו יום אני יושב חסר שיניים מעשן מונטנה ועם כרס ענקית, על
אותו כיסא מפלסטיק בקיוסק השכונתי ומסתכל עליו עובר כל בוקר
ושני נערים עוקבים אחריו.

ויוה לה פרנס - השושלת ממשיכה - בקרוב יהיה בומבה חדש.