שונאת שזה קורה.
פשוט שונאת את זה. אתה מת אבל יענטו... מת!!! לתאר משהו
מסוים.. ופשוט לא הולך לך.
וזה לא שהמילים לא זורמות או משהו כזה. וזה לא שיש לך איזו
בעיה בהתבטאות או משהו כזה... זה פשוט לא הולך. כמה שתגיד, אף
אחד לא יבין...
כי זה דברים כאלה שנורא קשה להסביר. רגשות קוראים להם.
לפעמים אנשים לא יודעים מה אני מרגישה כלפיהם. או למה, או איך,
מתי, ואם זה אי פעם ישתנה.
לפעמים גם אני לא יודעת. אבל ברוב המקרים אני יודעת... למעשה
אני חושבת שאני כל הזמן יודעת.
בעצם רגע... לא, לא כל הזמן.
נו טוב... נחזור ל'ברוב המקרים'.
בנאדם אף פעם לא ידע עד כמה אני אוהבת אותו, או למה. הוא יחשוב
שנשרט לי המוח או משהו כזה. אבל זה באמת לא ככה...
ובנאדם אף פעם לא יבין עד כמה אני אוהבת, או למה. הוא יחשוב
ש... לא יודעת מה הוא יחשוב. אבל הוא יחשוב שאני דפוקה.
מה לעשות יש אנשים שאני פשוט לא מסוגלת להסביר להם כמה אני
אוהבת אותם, או למה.
בעצם... דווקא את הלמה אני יודעת להסביר-הם אמנם לא מוכנים
לקבל את זה (לא שאני מבינה מדוע), אבל אני אוהבת אותם יותר
משאי פעם הם יידעו.
הייתי רוצה שהם יידעו.
זה עובר גבולות.
אבל זה טוב... אני אוהבת לאהוב. במיוחד את האנשים המיוחדים
האלו...
אבל הם... הם אף פעם לא יידעו עד כמה.
מוקדש לתידו'ש שלי שאני אוהבת הכי הרבה בעולם, ומילים לא
יכולות לתאר עד כמה! |