באותו הערב, לפני שג'ון נכנס למיטתם המפוארת, הוא נזכר. נזכר
עשרים שנה אחורה. פעם, לפני עשרים שנה הוא לא נכנס לכזו מיטה
מפוארת - מיטת "קווין-סייז" איטלקית מאובזרת בכל הפינוקים עם
כריות נוצה, פוך ענק ואמיתי, סדיני משי וסתן וכל שאר העזרים
ללילה טוב. פעם, לפני עשרים שנה זה לא היה ככה. פעם, הוא היה
מצטופף עם אישתו קלייר על קורת עץ מסכנה וחורקת, מכוסים
בעיתונים.
באותו הערב, לפני שג'ון נכנס לישון במיטתו המפוארת, בביתו
המפואר הוא נזכר איך הכל היה לפני עשרים שנה, וכשג'ון נרדם,
הוא חלם עשרים שנה אחורה. הרבה פעמים במהלך עשרים השנים
האחרונות הוא שאל את עצמו אם הוא עשה את הדבר הנכון או לא.
הרבה פעמים הדהד בתוכו המצפון בכזו עוצמה כאילו רצה לפרוץ
החוצה ולצעוק - אבל הוא לא צעק, הוא שתק, שתק במשך עשרים שנה
וכנראה שכבר ימשיך לשתוק את כל השאר. הוא, בניגוד למקובל,
הרגיש שמשהו לא בסדר, אבל הוא שכנע את עצמו שככה זה ושכולם
עושים את זה אז מי הוא שייפתח את הפה, אף פעם הוא לא היה מהסוג
המנהיג. אז הוא שתק. שתק כדי שלא יגידו שהוא משוגע, שתק כדי
שלא יתחרט, שתק, כדי להתעשר.
באותו הערב, כשג'ון נרדם, הוא חלם עשרים שנה אחורה. חלם על
אותו ערב במחסן בשנת 2083. אותו ערב במחסן 2083 היה הערב בו
הכל התחיל. אהבתם הגדולה והטהורה של שני תושבי הרחובות הגיעה
לשיאה ועמה תוצאותיה הביולוגיות - הריון. גם לקלייר וגם לג'ון
היה ברור שהם היחידים אחת לשני, שאהבתם היא הדבר האמיתי, זה
היה ברור להם מעבר לכל ספק, אבל הם מעולם לא חשבו על חתונה או
על ילד, זה פשוט לא פרקטי. בשביל שני קבצנים החיים מן היד לפה
העניין היה גדול מדי, יקר מדי, לא מציאותי מדי. וכשהחיים נתנו
להם לימונים כל שנשאר להם לקוות זה שהלימונדה לא תצא מקולקלת,
כלומר את תשעת החודשים הבאים הם בילו בתקווה נואשת לבת. הם
ידעו היטב את התוצאות הקיצוניות המנוגדות שהיו עלולות לצמוח מן
ההריון - מצד אחד, תינוקת הייתה הפתרון הטוב לחייהם העלובים.
תינוקת בריאה תוביל אותם ישר לפסגה, ואילו מצד שני, התוצאה
ההרסנית, האפשרות שייוולד תינוק זכר, מה שאומר שהם יצטרכו
לכלכל שלוש נפשות מפחי זבל.
תשעת החודשים נגררו ועברו לאיטם. קלייר, שלא זכתה לטיפול רפואי
הולם סבלה וכאבה, וג'ון עמל יומם ולילה על מנת לחמם אותה
ולהכניס מזון לגופה, וכשתמו תשעת החודשים הקשים והגורליים
הגיעו כל החידות לפתרונן - קלייר צווחה ובכתה כל הלידה וכשג'ון
החזיק בידיו את הגוף הקטן בידיו - שניהם נשמו לרווחה וחייכו,
מזלם שפר עליהם, נולדה להם בת קטנטנה ויפיפייה.
שבוע לאחר הלידה הצליח ג'ון להשיג לקלייר שמלה ולעצמו חליפה
פשוטה ואפילו מצא מקום בשבילם להתקלח. הם התנקו והסתדרו ולקחו
את התינוקת הקטנה לתכנית החסכון המיוחדת לילדות - "בשבילה
ובשביל המשפחה" היה הסלוגן שלהם. כשג'ון וקלייר נכנסו ללובי של
הסוכנות עשרות ועשרות של זוגות מכל המעמדות ובגילאים שונים
המתינו שם וצווחות של תינוקות מילאו את חלל האולם. המקום היה
נשמע כמו שוק בשר אנושי שעה שהם התיישבו שם והמתינו לתורם.
שם, שעתיים לפני המסירה, הייתה הפעם הראשונה שהמחשבה שאולי זה
לא בסדר חלפה בראשו של ג'ון, אולי בגלל הצווחות, אולי בגלל
הפרות, אולי בגלל שהוא קצת נקשר לעוללה החמודה, אבל המחשבה רק
חלפה בראשו וכשם שהגיעה כך היא נעלמה ושעה אח"כ ישבו הוא
וקלייר מול פקידה חיננית במשרד מרוהט מכף ועד ראש, כשהתינוקת
שוכבת עירומה ובוכה על שולחן המשרד.  בתחילה נתנה להם הפקידה
רקע כללי על התוכנית ועל הסוכנות, היא סיפרה להם על מיליארד
לקוחותיהם ברחבי העולם ועל שש מיליון הזוגות הצעירים המשתתפים
בתכנית שלהם מכל קצוות תבל. היא סיפרה להם קצת על הקודים האתים
שעל פיהם הם פועלים ואח"כ פירטה להם את תוכן התכנית- התינוקת
תימסר לידי הסוכנות לאימוץ לתקופה של 30 שנה, בה הסוכנות תטפח
ותגדל את הילדה למטרות רווח. הרווחים, במהלך אותן 30 השנים,
יתחלקו באופן שווה בין שלושת צדדים - המשפחה, הסוכנות
והתינוקת.  הפקידה אמרה להם שאם הם אכן מעונינים להצטרף אז
רופא יבוא לבדוק את התינוקת, ואם היא תימצא בריאה ללא פגמים
ומומים הם יוכלו לבצע את העסקה. הרווחים, לדבריה, נאמדו ב-10
מיליון דולר לכל צד בעסקה לאחר 15 השנים הראשונות - הכי טוב -
"בשבילה ובשביל המשפחה".  הרופא הגיע, בדק את התינוקת שנמצאה
ללא רבב ובו במקום הטפסים נחתמו, החשבונות נפתחו, התינוקת
נמסרה והפקידה נתנה להם חוברת הדרכה עם הסברים מפורטים על
תהליך גידול וטיפוח הילדות, על אופן הטיפול בהן ואורח חייהן
לשלושים השנה הקרובות.


"-- בשנת 1999 החלה מסתמנת תופעה של גלולות הריון הרסניות.
ברחבי בעולם החלו לצוץ מקרים ספורים של נערות שנפטרו כתוצאה
מהשימוש בגלולות. לקראת שנות ה-20 של המאה הנוכחית התופעה
קיבלה ממדי ענק וסחפה עמה מאות קורבנות.
עשור לאחר מכן, בשנת 2037, גילו מדענים את הקשר הישיר בין
הקונדום לבין מחלת הסרטן הנוראית וכבר בשנת 2039 הוצאו אמצעי
המניעה אל מחוץ לחוק ומן העולם ויחסי המין הפכו מחדש לעניין
כבד הדורש מחשבה מרובה תחילה.
מין טוב הוא חלק בריא ואינטגרלי בחיים והצורך אליו טבוע באדם,
לכל אחד ואחד מאיתנו יש צורך לריגוש והנאה מינית ולמה שנמנע
זאת מאיתנו?
למה שכל פעם לפני קיום יחסי מין נצטרך לחשוש ממחלות מין קשות
או מהריון לא רצוי?
בדיוק מטעמים אלו הוקמה סוכנות "בשבילה ובשביל המשפחה". בנוסף,
ככל שאנו צועדים קדימה יותר ויותר מהר, העולם נהיה קשה יותר
והרבה זוגות צעירים מוצאים עצמם נגררים מאחור, מתקשים להתפתח
כלכלית או לקיים משפחה - אנחנו כאן  גם בשבילם. תכנית החסכון
המיוחדת לילדות כבר הסבה עושר ואושר ל-6 מיליון משפחות
צעירות.
אני חושב שהסוכנות  הגיעה להישגים מאוד מרשימים. בעזרת תכנית
החסכון המיוחדת לילדות הצלחנו להעלות את רמתם הכלכלית של יותר
מ-18 מיליון איש ובשילוב עם המצאת הויברטורים האולטימטיביים
הגענו למצב שבו מין מופרד לגמרי מאהבה, ואני חושב שזה גדול -
האהבה בין בני הזוג נשארת טהורה, בת הזוג מקבלת את הנאותיה
המיניות בעזרת הויברטורים המצוינים, שאם תסלח לי, כבר שמעתי
שהם עדיפים עלינו הגברים בכמה וכמה רמות, ובן הזוג מקבל את
הנאותיו המיניות ומגשים את כל תאוותיו הנסתרות בעזרת התכנית
שלנו - כולם נהנים, כולם מאושרים, וכמובן שכולם מתעשרים- הכי
טוב - "בשבילה ובשביל המשפחה".
-- איך בדיוק הילדות מהתכנית נכנסות לתמונה, איפה הן זוכות?
-- הילדות רק זוכות!  הן זוכות בכסף רב ובשלושים שנה בהן הן
נמצאות בטיפולינו הן מקבלות יחס מפנק ותנאים איכותיים. מהבחינה
האתית זה מסתדר מכיוון שהן נמצאות אצלנו מיומן הראשון. כלומר,
איך שהם נולדות מביאים אותן אלינו ובמשך שלושים השנים שיבואו
הן מוחזקות במתקנים סגורים שהם כמו מעין בתי-מלון וכך הן חיות
- הן לא מרגישות רע, הן לא מרגישות שמשהו לא בסדר- אלה החיים
שלהן, זה מה שהן מכירות מהיום הראשון - מין, מין ועוד מין.  הן
לא מכירות משהו אחר. זה כמו שיש כלבים  שכל חייהם מוחזקים
בבתים - מאכילים אותם, מסרקים אותם, מקלחים אותם, מוציאים אותם
לטיולים, הם זוכים להרבה חום ואהבה, ואילו לעומתם יש את כלבי
הרחוב או הכלבים האלה שגוררים מזחלות בסיביר, הם לא מרגישים
שמשהו לא בסדר, נכון?  הם לא מרגישים מקופחים, הם לא מקנאים
באותו כלב ביתי, אלה החיים שלהם, זה מה שהם מכירים ורגילים
אליו - עם הבנות בתכנית זה אותו הדבר ואם העולם לא היה חושב
כמוני, הסוכנות לא הייתה מחזיקה בתשעים אחוז ממנו כלקוחות."

מתוך ראיון עם אד הילר
ראש הסוכנות "בשבילה ובשביל המשפחה "
לכתב העת "NEW-TIMES MAGAZINE"
מתאריך 27.1.2065


לאחר שקלייר וג'ון מסרו את התינוקת הם קיבלו מקדמה של 10,000$.
הם בחיים לא ראו סכום כזה או אפילו עשירית מזה ועל כן הם הלכו
לחגוג - הם אכלו ארוחה דשנה במסעדה הכי יוקרתית שמצאו וח"כ
שכרו לעצמם חדר במלון חמישה כוכבים. אחרי שקלייר נרדמה לקח
לידיו ג'ון את החוברת שקיבלו מהפקידה בסוכנות ועיין בה - הוא
החל לקרוא על אופן הטיפול בילדות והמקומות בהם הן מאוכסנות
ואח"כ עבר על מיגוון השירותים שהסוכנות מספקת בעזרתן - החלק על
המין האוראלי והאנאלי עם ילדות בנות 4 והדמיית האונס הקבוצתי
על ילדה בת שבע העירו אותו בבעתה - הוא מצא את עצמו חזרה
ב-2001 , יושב במשאית הבקר שלו על שולי הדרך. הוא מנגב את
הזיעה הקרה מפניו ומביט בשעון, השעה כבר רבע לחמש בבוקר. הוא
נרדם להרבה יותר ממה שחשב. הוא יצא החוצה לבדוק את הפרות
שמוטענות לו על המשאית, ונשם לרווחה כשראה שכל הפרות עדיין שם
ולא נגנבו או נפגעו בזמן שנרדם. הוא ידע שהעבודה שלו היא להביא
אותן לשחיטה בריאות ושלמות. הוא חזר לקבינה של המשאית וחשב
לעצמו שאם יימהר וייסע על 140 קמ"ש כל הדרך הוא יספיק להביאן
בזמן לשחיטה. אח"כ הוא חשב עוד קצת ואז יצא החוצה מהמשאית
ושיחרר את כל הפרות לטבע- "יש בשבילכן חיים אחרים בחוץ" הוא
צעק לעברן כשהן התרחקו ממנו.