מה אגיד ומה אומר?
שאינני יודעת את בירת קטר?
ובכן אינני,
כי כסילה אנוכי.
אך כוחי עוד במתני
ומתני לא קטנים המה,
אך חשוב על הימים, חשוב!
שבהם הדלת צרה מלהכילני.
איה הוא אותו אדם,
אשר יעריך את נפחי הלא מצומצם?
ואת נפשי
הלא היא בראשי.
אותם ימים בם קצרתי בשדה
מחרשה,עוד אחת ואיגוד אלומות.
בלי לדעת מה אני, נוכחתי לדעת
לפי צחקוקם המסגיר של נערי תועבה משוקצים.
אך אתה, קול!
היכן תמוקם?
איכה נפשי ומשוש חיי הלא הם החיים?
אולי במקום שהאטלס לא מיקם?
אישה פשוטה אנוכי, דלת העם.
קצתי בדיכאונם המר של הדיוטות העולם השוצף.
על מה לא מיררתי בבכי? על סיפור אוהבים שתם
ולא נשלם, על פשטותו העקלקלה של העולם
אנוכי.
|
