גם בצהרי היום אני חושבת על שקיעות וזריחות, שהיו, ויהיו
מרגישה לבד בפנים, מבחוץ חיוכים מזויפים
גם לעצמי

עץ חלול, שכבה חיצונית רעננה
מבפנים רקב, מתפשט
שורשים תלושים, זזים קמעה עם כל רוח

קיץ, אביב, חורף, סתיו-
לגביי כולם כאחד
מתבוננת בגופי המשתנה - ממשיך קדימה
בעוד חלק אחר נשאר
מאחור-

עורגת לעבר, גם כאשר הוא מתהווה
סך הרגעים לעולם לא מצטבר לשלם

שם, על ענן נחה לה חתיכה,
חלק מנפש
אלוהים שכח?

שתי דרכים מתפצלות
שתיהן מובילות לעצמי החסר
   
-  ?   -